לבקשת הקהל, פירסום נוסף של סרטוני קנדו, בעמוד החדש שלי ב-YouTube (תסתכלו גם ב-Favorites שלי שם, יש שם דברים מאוד יפים): http://www.youtube.com/user/IdoKendo
משהו קצר לפני שמגיעים לנושא: אני מתנצל שנטשתי - אני כנראה לא אוכל לעמוד ברצון שלי לעדכן באופן יותר סדיר. אני מקווה שמי שקורא פה ימשיך לקרוא גם אם העדכונים יהיו בתדירות יותר נמוכה.
ונגיע לנושא: מספר דברים בזמן האחרון גרמו לי לחשוב לעומק על ארגון המנגה והאנימה הישראלי ועל צורת ההתנהלות שלו. יש להדגיש בראש ובראשונה שאני נמצא בתחום ובקהילה הרבה לפני שבכלל היה דיבור על גוף כזה, צפיתי בהקמתו, ואני עוקב אחריו ביום-יום - אך אף פעם לא באמת ניסיתי לתת יד ולעזור, למה? כרגע אני לא רואה סיבה משמעותית מלבד "לא התחשק לי" - אבל אולי בסיום הכתבה, אני אצליח להבין יחד איתכם, למה אמא"י לא הצליחו לרתום אותי ועוד טובים אחרים לעזרתם.
פיסת היסטוריה - או שמא? עברו בסה"כ 4 שנים
אני זוכר את הדיבור על הקמת ארגון מנגה ואנימה בישראל בערך מ-2004 (יכול להיות שאני טועה בשנה, אבל פחות או יותר 3 שנים לפני ההקמה האמיתי כבר דיברו על הנושא), במשך הפרק-זמן-לא מוגדר הזה ישבו מקימי הארגון והעלו על הכתב את המטרות הבאות:
1. לכנס את הקהילה המתפתחת של חובבי המנגה והאנימה תחת מנגנון שישרת אינטרסים רחבים של הקהילה ויגבש את החברים בה.
2. להטמיע את האנימה בצורה ברורה ורצינית יותר בארץ.
3. לשמש כגוף ההסברתי וככלי נגיש לכל ארגון, גוף או קהל.
4. להגדיל את מקומן של המנגה והאנימה בכנסי מדע בדיוני ופנטסיה בארץ.
5. לארגן כנסים שיוקדשו בעיקר למנגה ולאנימה, בשיתוף עם ארגון קיים.
6. ארגון כנסים הנוגעים בתרבות יפן ככלל, עם דגש על הטמעתה במנגה ובאנימה.
היום, 4 (מספר טוב) שנים לאחר מכן, ניתן לבחון את הצלחת הארגון לפי הסטנדרטים שהוא קבע בהקמתו. דבר קטן לפני: ברור לי שהשתנו מספר ניואנסים במטרות הארגון עם השנים, אבל בחיי שחיפשתי באתר אמא"י במשך זמן מעבר לסביר שבו אמורים לחפש באתר את המטרות ולא מצאתי, אז או שהם החליטו שזה לא יוצג באתר לציבור הרחב, או שהם החביאו את זה ממש טוב.
נעבור נקודה-נקודה (האם הן נקבעו עפ"י סדר חשיבות? נצא מנקודת הנחה שלא, כדי להקל על אמא"י בשיפוט):
1. מנקודת המבט שלי, לא ראיתי שינוי במבנה הקהילה ב-4 שנים האחרונות. פורומים נפתחו, פורומים נסגרו, קהילות מצאו מקומות חדשים להסתובב בהם, ובסופו של יום - לא רק שלא נראה שהמטרה הושגה, אלא לא נראה שנעשה משהו על מנת להגיע אליה. 0/4 במד העשייה
2. עד הוועד הנוכחי, לא נראה שנעשה משהו על מנת להגשים מטרה זו, כיום הוועד הנוכחי עובד על הטמעת ספרי מנגה בספריות, על מנת להגדיל את קהל היעד של מנגות. ארחיב על זה עוד בהמשך. 1/4 במד עשייה
3. מנקודת המבט שלי, לא ראיתי שום דבר שנעשה, אך יכול להיות שהדבר נשגב ממני, אני נמנע מלהגיב לזה.
4. תמיד היה מעט אנימה ומנגה בכנסים, מהתוכניות האחרונות שבדקתי לעומת תוכניות ישנות, הגדילה לא משמעותית, אך קיימת. 2/4 במד עשייה
5. עיקר העשייה של הארגון עד היום. 4/4 במד העשייה
6. לא זכור לי שהיו, אבל אני אפרגן על הכנסי theme שלהם ועל אירועים כמו פריחת הסאקורה שאמנם לא אמא"י ארגנו, אבל לקחו חלק בפרסום הנושא 1/4 במד העשייה
ציון משוקלל: 1.6 מתוך 4
לא עמדו
אז אמא"י לא ממש עמדו במטרותיהם. ההצעה הראשונה שלי לאמא"י? (וועד אמא"י - לפתוח מחברות, להוציא עטים) לנסח רשימת יעדים ריאליסטית אשר ניתן להגשים אותה בפרק זמן סביר. לאחר מכן לחלק את היעדים הגדולים למשימות קטנות, לתעדף אותם (בצורה של תאריכי יעד ונתינת "אבא ואמא" לכל משימה. כמובן שבנושא האבנים הגדולות לטעמי צריכה להיות שקיפות מלאה לקהילה, למשימות הקטנות אולי אפשר להגביר לחברי האגודה. אבל זה כבר פחות רלוונטי.
שימו לב שכאשר ניסיתי למדוד את העמידה במטרות של אמא"י - היה לי קשה, מכיוון שאלה לא דברים מדידים. האם חברי הוועד מודדים את עצמם? אני בספק. בתור אחד שעשה לא מעט אפיוני פרוייקטים, בניית תוכניות עבודה וכו', מדידה עצמית זו הדרך לא הטובה ביותר, אלא היחידה, לנהל גוף אשר אמור לקדם נושאים לא פשוטים.
אוקיי, אחרי שנגעתי בנושא תוכנית העבודה, אני רוצה לומר מילה או שתיים (או יותר סביר - שתי פסקאות) על נושא ה-Public Relations (להלן: PR) של האגודה. כיום, ה-PR של האגודה לוקה מאוד. קיים בעל תפקיד אשר נקרא "דובר אמא"י" - לדעתי כיום מכהן בתפקיד זה אדם בעל כריזמה ויכולת התנסחות לא רעים בכלל, אך הבעיה היא, מכיוון שחברי הוועד הם אנשים מהקהילה, הם גם משוחחים ואומרים דברים, לפעמים לא בכוונה, אשר נוגעים לתפקוד האגודה - ובכך מקלקלים את כל מהות תפקידו של הדובר.
כאשר חברי וועד אומרים שמשהו מתעכב מכיוון ש"יש לנו חיים פרטיים גם" - זה פשוט מגוחך. כאשר ראש הוועד הנוכחי יוצא באמירה כלשהיא, כאשר האגודה לא באמת עומדת מאחורי האמירה הזאת - זה פשוט מבזה.
חברי הוועד צריכים לדעת לשמור על מה שהם אומרים, מכיוון שהם מייצגים את האגודה.
אז איך פותרים כזה דבר? קשה לי לומר, העיצה שלי היא לא מסובכת - אבל ריאלית. הגדרת נוהל ברור עבור חברי הוועד אשר יהיה מוצג לכל חברי האגודה (בין אם מעוניינים להיבחר לוועד או לא) אשר אומר שיש לשמור את כל ענייני האגודה פרטיים מלבד מה שנכתב בפרוטוקולים, ומה שיוצא בהכרזות רשמיות. אולי תאמרו שאין דרך לאכוף את זה, אבל אני לא מסכים. עד כמה שאמא"י הוא גוף התנדבותי ואנשים לא מרוויחים מזה כסף, בסופו של דבר, כל אחד אפשר להחליף, ואם מישהו הלך להיות חבר בוועד, כנראה שהוא מעוניין במשרה הזו - ו"פיטורין" הם כנראה איום הולם. מי יפטר את ראש הוועד אתם שואלים? אף אחד, אבל כאשר הוא אומר משהו, על האגודה לעמוד מאחוריו, גם אם הוא מדבר שטויות. קשה? אולי. אבל אם רוצים שמשהו יצליח, אי אפשר שהכל יהיה ורוד.
סוני מדגימים איך מתקנים PR שלילי בצורה הכי טובה שאפשר
דבר שלישי ואחרון שאני רוצה לגעת בו זה נושא הטווח הרחוק של אמא"י - אני לא מאשים אותם, אולי עד היום זה היה נושא שפחות רצו לגעת בו, מכיוון שבכלל לא ידעו אם יהיה טווח רחוק. אבל כיום אמא"י הוא גוף מבוסס וכל עוד בעליו לא יחליטו לפרקו, הוא ימשיך להתקיים.
כיום אמא"י חושבים לטווח הקרוב:
- הוועד מתחלף אחת לשנה, ככה שעד שאדם נכנס לתפקידו ומתאקלם, הוא כבר נמצא בסטאטוס של סיום תפקיד.
- לא קיימות תוכניות רב"ש (רב-שנתי) תקציביות.
- בכל פרויקט ובכל פרוטוקול מדברים רק על הצעד הקרוב והמדרגה הבאה, ולא על ההמשך.
כיום אמא"י עובדים על פרויקט הספרייה, בו אנשים תרמו כרכי מנגה (כ-220 במספר) אשר יימצאו בספריה מסוימת (לפרטים מדויקים, חפשו באתר אמא"י) - כאשר ניסיתי לברר מה ייקרה בעתיד הלא-כל-כך רחוק של עוד כמה שנים, כאשר לא יישארו לאנשים עוד כרכים לתרום, ומה יהיה על עתיד מדור המנגה בספרייה, אמא"י לא כל כך ידעו לתת תשובה חד משמעית. 220 כרכי מנגה הם בערך בשווי של 7000 ש"ח - וזה כסף שיירד לטמיון אם הפרויקט יינטש בתחלופה הקרובה של הוועד, או בעוד שנתיים וחצי כשכבר לא יהיה כח להתעסק בזה.
אמרתי למספר אנשים - שאמא"י צריכה לעגן בתקציב השנתי שלה סכום כסף מסוים על מנת לעדכן את מלאי הכרכים בספרייה. הרי אם בן אדם קורא 2 כרכים בשבוע (זה מעט מאוד), תוך שנתיים הוא יסיים לקרוא את כל הכרכים בספרייה, וזה לא יהיה רלוונטי עבורו יותר. כרגע נושא העתיד הרחוק של מדור המנגה נמצא בסימן שאלה עד כמה שאני הצלחתי להבין, והדבר היחיד שמקדם את זה בצורה אגריסבית שזה מתקדם בה כעת היא שזה "חלום רטוב" של ראש הוועד מזה שנים רבות. מה יקרה כאשר הוא יתחלף?
בסופו של יום, ראייה לטווח הרחוק היא משהו קריטי עבור כל ארגון שהוא, שכן בהיעדר תפיסה שכזו, אי אפשר לנהל עבודה בצורה טובה, והפרודקטיביות של האנשים יורדת בכמעט 100% (ובגוף קטן והתנדבותי כמו אמא"י, פרודקטיביות היא נושא קריטי).
עצתי? כתיבת תוכנית רב"ש ל-4 שנים הקרובות אשר תיגע בכל הנושאים הגדולים ושינוי תקופת כיהון הוועד לשנתיים (לפחות בשלב הראשון). בצורה הזו לאנשים יהיה יותר זמן בתפקיד לאחר התאקלמות, ומעקב אחרי התוכנית הרב שנתית תייעל את העבודה (בשילוב עם התוכנית עבודה שדיברתי עליה מקודם, בכלל הפרודקטיביות תעלה בעשרות מונים).
אז למה עד כה לא נרתמתי לעזרת אמא"י? כנראה שגוף בעל PR שלילי, אשר אינו יודע מה הוא רוצה להשיג ואיך להשיג זאת, הוא לא מקום אטרקטיבי במיוחד, אבל אולי זה רק אני.
לסיום, חשוב לי לומר לאמא"י - אני אשמח לעזור ולייעץ בכל הנושאים שהעלתי פה, וגם בנושאים אחרים.
אני מקווה שמשהו יחלחל, ואולי נראה בעתיד הקרוב אמא"י פרודקטיבי יותר, אשר יודע מה הוא רוצה, ויודע איך להשיג זאת.
אז למרות שכולם משחקים היום Portal 2, אני אקבל את שלי רק בעוד שבוע בערך. ולכן ניצלתי את חג הפסח כדי לשוטט בסמטת הנוסטלגיה ולשחק ב Sly Cooper and the Thievius Raccoonus.
You're so sly, Sly
המשחק מאוד מהנה יחסית למשחק פלטפורמר מלפני כמעט עשר שנים, ואפילו מקבלים גירסאת אנימה לסצינת הפתיחה כשמסיימים את המשחק (בהחלט הפתיע אותי וגרם לי להתלהב כמו ילד קטן).
משהו אחד מאוד הפריע לי במשחק וזה הבוס האחרון.
במהלך המשחק מקבלים הרבה מאוד יכולות חדשות כמו להחליק על חוטי חשמל, להפוך לבלתי נראה ואפילו להתגלגל וליצור חיכוך חשמלי עם הרצפה (אל תנסו להבין את ההגיון, זה משחק על דביבון צרפתי שגונב דפים מספר שכתבו אבותיו).
לאחר כל ארץ בה מבקרים, בארץ הבאה יש מקומות אשר חייבים להשתמש ביכולות שרכשנו בארץ הקודמת כדי לעבור. הייתי מצפה שבקרב עם הבוס האחרון נצטרך להשתמש בכל היכולות שלמדנו ויהיה קרב מאתגר.
אז כן, היה קרב מאתגר, אבל בגלל סיבה אחרת לגמרי. לפני תחילת הקרב סליי מקבל תרמיל ריחוף, והקרב הוא כולו קרב אווירי בין סליי לבין הבוס האחרון. אמנם יש חלק קטן בסוף של התגנבות, אבל 85% מהקרב הוא במשחקיות שונה ממה שלמדתי במהלך כל המשחק!
אני מבין את הרצון של המפתחים לעשות קרב אחרון גרנדיוזי, מיוחד, וקשה - אבל זו לא הדרך.
ב-Legend of Zelda לדורותיו, מצאו שיטה שעבדה טוב - יכולות חדשות מקבלים בתחילת כל מבוך, במהלך המבוך לומדים להשתמש ביכולת, והבסופו של דבר, צריך להשתמש ביכולת הזו כדי לנצח את הבוס.
בסליי קופר השתמשו בזה כמעט כמו שצריך, מלבד ששכחו את הקטע האחרון בפסקה, וכל קרבות הבוסים היו פשוט בעלי משחקיות שונה (אחד הבוסים היה משחק של Simon)
עשו את זה טוב
אני לא רוצה שזה יישמע כאילו אני רק קוטל את Sly Cooper, מכיוון שהרבה משחקים חוטאים בכך, אפילו Kingdom Hearts הידוע לשמצה ורבים טובים אחרים.
אני רק רוצה להשמיע את קריאתי למפתחי המשחקים של העתיד - בבקשה מכם, מצאו את שיטת המשחק שבה אתם רוצים להביא אלינו את החוויה, ודבקו בה. בסופו של דבר, אף אחד לא רוצה שהשלב האחרון של Portal 2 יהיה משחק PES נגד גלאדוס.
זה נחשב יחסית Hardcore לאהוב סדרות רק על סמך הסטודיו או היוצר שלהן. במקרה של סטודיו GAINAX, לאהוב את הסדרה על סמך הסטודיו - זה רק מובן מאילו.
וזה לא שלא היו להם סדרות רעות, אלא פשוט שהסדרות הטובות הן טובות בכ"כ הרבה רמות, שזה מכפר לגמרי על כשלונות העבר.
סטודיו GAINAX התחיל את דרכו אי שם בשנת 1981 בתור סטודיו של סטונדטים אשר עשו סרטון פתיחה לכנס DAICON III של Nihon SF Taikai - ארגון יפני של כנסי מד"ב שקיים משנת 1962 וקיים עד היום (דרך אגב, מעניין אם DAICON משמעותו - כנס גדול, לא הצלחתי למצוא פירוש).
שנתיים לאחר מכן, בכנס DAICON IV החברים חזרו לעוד סיבוב ויצרו עוד סרטון פתיחה, אשר מראה את הילדה הקטנה מלפני שנתיים, הפעם בתור נערה. סרטון הפתיחה היה מרשים מאוד לתקופתו ועורר תגובות נלהבות.
בגלל בעיות זכויות יוצרים בזמנו מול פלייבוי (העלמה לובשת חליפת שפנפנה של פלייבוי) הסרטונים מעולם לא קיבלו שחרור רשמי וכמעט נעלמו מדפי ההיסטוריה. רק בזכות גירסאת לייזרדיסק (דיסק שגדול בערך פי 2 מהדיסק שאנחנו מכירים כיום, אבל מכיל בערך עשירית מכמות המידע) לא רשמית הסרטונים נשמרו, וכיום עותקים כאלה שווים אלפי דולרים.
בהמשך, הסטודיו הפך לסטודיו מקצועי לכל דבר ובשנת 1987 הוציא את הסרט המלא הראשון שלו - The Wings of Honneamise אשר עד היום נחשב לאחד מסרטי האנימה היותר טובים, אך הצלחתו בקופות הייתה פושרת. שנה לאחר מכן הסטודיו ניסה את כוחו שוב והוציא את ה-OVA אשר התחילה להכניס כסף לכיסי היוצרים - Gunbuster.
זה לא היה עד 1995, כאשר GAINAX הפיקו את הסדרה אשר באמת שמה אותם על המפה Neon Genesis Evangelion !!
בהמשך GAINAX הוציאו עוד סדרות מעולות אשר נחלו הצלחה רבה הן בתוך גבולות יפן והן מחוצה לה, כמו FLCL, Diebuster ו-Tengen Toppa Gurren Lagann.
אבל כמו שציינתי בפתיחה, עם כל הסדרות המעולות הללו תחת החגורה של הסטודיו האגדי, לא חסרים להם גם סדרות הזויות כמו Re: Cutie Honey, The Melody of Oblivion ו-Panty & Stocking with Garterbelt ואף סדרות שכשלו כשלון נחרץ כמו He is my Master ו-This Ugly and Beautiful World (חסכתי מכם את הקישורים לוויקיפדיה, אתם באמת לא רוצים לראות את הסדרות הללו).
בסופו של יום, הסדרות המוצלחות של GAINAX משאירות חותמת כ"כ חזקה ומשמעותית בצופה, שגם אם הם מועדים מדי פעם, הטעם הטוב נשאר בפה לאורך זמן.
עובדה משעשעת רגע לפני הסיום, הסטודיו טבע מונח שנקרא GAINAXING אי שם בשנת 1993, אשר משמעותו להנפיש כל שד (היחיד של שדיים) בנפרד, ובכך ליצור אפקט של קפיצה (bounce) יותר מציאותי, לטענתם.
Crossover מעניין
כיום הסטודיו מפיק סדרת סרטי Spin-off לסדרת Neon Genesis Evangelion המקורית. יצאו 2 סרטים מתוך ה-4 המתוכננים וסיים להוציא ממש לפני חודשיים סדרת רשת (איזה קטע, בדיוק דיברנו על זה לא מזמן) בשם Wish Upon the Pleiades.
העתיד כרגע אפלולי ולא ברור מה הכיוון הבא ש-GAINAX ייקחו, בין אם זו סדרת Mecha חדשה אשר תעיף לכולנו את הפוני, ובין אם זה עוד סדרה שתגרום לכולם להגיד "זה של GAINAX?!" (אני מסתכל עליך, Hanamaru Yochien) - מה שבטוח זה שלכולנו מצפה הנאה גדולה.
הקדמה קצרה: אני מתאמן קנדו בערך 3 שנים, הפסקה של 4 שנים וחזרתי לא מזמן. סוף ההקדמה.
אני, בהונגריה בסוף 2006, עם הדו האדום בצד שמאל
הרעיון הכללי בקנדו זה לפגוע ביריב לפני שהוא יפגע בך. (נשמע פשוט)
ב-2 אימונים האחרונים התמקדתי מאוד על משהו שמצד אחד הוא שונה אבל הוא בעצם אותו הדבר - לפגוע ביריב בזמן שהוא מנסה לפגוע בי. ללחוץ אותו אבל תוך כדי להיות מודע למה שאני עושה כדי שאני לא באמת אהיה חשוף.
הדבר הכי חשוב פה זה לשמור על קור רוח, לראות את היריב, ללמוד אותו, ולהבין מה הוא עומד לעשות - רגע לפני שהוא עושה את זה.
יש אנשים שיזיזו את הרגל האחורית כדי לקצר את הטווח, יש אנשים שיתקדמו חלקיק שנייה לפני התקיפה, יש אנשים שיקפאו במקום אחרי פעולה כלשהיא, וכו' וכו' וכו'.
הטריק פה זה ללמוד למצוא את הדברים האלה - בעזרת קור רוח.
שומר על קור רוח ועוקץ כמו דבורה
יש אנשים בקנדו שהם מאוד אגרסיביים -הם תוקפים ותוקפים ותוקפים, זה טוב בהתחלה, בסופו של דבר אתה כנראה תפגע. ברמות הגבוהות היופי הוא דווקא למצוא ברוגע את הפתיחה הזו, את ה-"tell" הזה, ואז להכיש, כמו נחש.
אני אוהב להקביל את הדברים שאני לומד בקנדו גם לחיי היום-יום, וזה אחד הלקחים היותר מעניינים.
לא צריך להשתולל, להתפרץ, להתפרע, בשביל להשיג את מה שאנחנו רוצים. צריך לחשוב, להסתכל, להתבונן, ולהבין מה הדרך הכי פשוטה להגיע מנקודה A לנקודה B.
לפעמים הדרך הזאת היא כן הדרך הרועשת, וגם בקנדו זה לפעמים ככה, אבל תמיד צריך לקחת את השבריר שנייה הזה לפני, ולהתבונן.
בהמשך לסדרה הנפלאה Firefly (אשר עליה דיברתי לא מכבר) שבוטלה ולאחר מאמצים רבים מצד מעריצי הסדרה, יצא הסרט Serenity אשר נועד לסגור את קצוות העלילה שנשארו פתוחים.
בסרט מתמקדים בעיקר ב-River Tam אשר הייתה התעלומה הגדולה ביותר בעונה הראשונה, ואף מקבלים הסבר לכל עניין ה-Reavers. אך למרות שג'וס ווידון פתר בצורה מעניינת, משכנעת ויפה את רוב רובן של התעלומות שנשארו מהעונה הראשונה, החוסר בקסם של הסדרה הורגש.
העלילה בסרט מתקדמת מהר מאוד (בכל זאת, מכסים פה על 6 עונות בסרט אחד) ורוב הדמויות לא מקבלות כמעט זמן מסך. דבר זה מאוד הפריע לי מכיוון שבסדרה, הדרך בה כל הדמויות על הספינה קיבלו זמן מסך וגרמו לי להתחבר אליהם היה אחד הדברים שיותר קסמו לי.
בנוסף, תחושת ה"מערבון בחלל" כמעט ונעלם באקט השני של הסרט, אך לשמחתי חזר באקט השלישי של הסרט.
בשורה התחתונה - אני לא יודע עד כמה צופה חדש ייהנה מהסרט (הדמויות ייראו לו קרטוניות וחדגוניות) אבל למעריץ של הסדרה, הסרט מהווה Closure נחמד, אף על פי שלא מגיע לרמה הגבוהה של הסדרה.
הצפייה בסרט גרמה לי לתהות - האם אי פעם סרט שיצא כהמשך (או כ-Spin-Off) לסדרה הצליח לעמוד בקריטריונים שהסדרה הציבה?
רעיונות ייתקבלו בשמחה.
