למה אני רוצה להיות כמו גינטוקי?

אז לא פירסמנו כתבה בבלוג כבר הרבה זמן, ומצאתי אפליקציה של בלוגר לאייפון, אז החלטתי לפרסם איזה פוסט דיעה קצר.

אז אני במהלכו של מרתון מטורף של גינטאמה (250 פרקים בשבוע וקצת, בינתיים אני ב-120), והדמות הראשית מאוד מסקרנת אותי. מצד אחד הוא מאוד עצלן, בטלן ואדיש לסביבתו, אבל ברגעים החשובים הוא מתנהג לגמרי ההיפך.

מה שבאמת מעניין פה זה שגינטאמה היא סדרת קומדיה ופרודיה רוב הזמן. אך ישנן סאגות שהן מאוד רציניות ובעלות פיתוח דמויות מעניין (אז מה אם הם מוצאים אפילו קצת זמן לבדיחות גם בתוך הרצינות?)

מרתון גינטאמה ובחורות עם מטריות

כל הסחרור הזה שבו אני לא יודע מה לצפות מהסדרה ומהדמות הראשית כל פעם שאני פותח פרק מבלבל אותי מצד אחד, אך מאוד מהנה מצד שני.

אני יכול לפתוח פרק אחד שבו רק מתבדחים על חשבונו של ג׳קי צ׳אן, ומספר פרקים אחרי זה יהיה פרק רציני בו לומדים עוד על העבר של גינטוקי וקאצורה במלחמה שהתרחשה לפני הסדרה.

ובקיצור, למה גינטוקי? דווקא בגלל העירבוב הזה שמצד אחד הוא נהנה מהחיים, מתבטל עם חוברת Jump כל היום, ומצד שני בזמן האמת הוא יגן על חבריו ולא יבייש אפילו את גוקו.
מה שנקרא living the dream.

Mahjong

אז עקב העניין ההולך וגדל שלי במשחק ההימורים Mahjong (להלן: מאג'ונג), החלטתי לכתוב קצת על הסדרות שגרמו לי להתעניין במשחק הזה מלכתחילה.

למאג'ונג יש מספר סוגי חוקים, השוני בינהם משמעותי בעיקר בסגנון הניקוד, ובמספר אלמנטים של המשחק אשר משנים את המשחק מעט. סגנון המאג'ונג אשר מככב בסדרות הוא Riichi Mahjong או - Ready Mahjong. אני לא ארחיב על החוקים, מכיוון שזה דורש רשומה חדשה משל עצמו. למי שבכל זאת מעוניין ללמוד את החוקים (וגם מוזמן לשחק איתי ועם חבריי) יכול לעשות זאת כאן.

דבר קטן אחרון - אני אכתוב על הסדרות בסדר הכרונולוגי אשר אני ראיתי אותם, ולא בסדר הכרונולוגי שהם יצאו, או לפי סגנון, או משהו.

אז נתחיל?

Akagi (2005)

אקאגי היא סדרה אשר עוקבת אחרי אקאגי, בחור גאון בעל מזל מטורף, אשר מגיע יום אחד במקרה לצפות ולהשתתף במשחק מאג'ונג, ומשם הוא מתגלגל אל תוך עולם ההימורים של המאג'ונג.

הסדרה מתרחשת 13 שנה לאחר מלחמת העולם השנייה, ומדגישה מאוד את עולם הרמאויות והחדות של המאג'ונג, אשר אנשים רבים ביפן בזמנו התדרדרו אליו על מנת להרוויח את לחמם.

בתחילת הסדרה אנו רואים את המשחק מנקודת המבט של אקאגי, ולאחר מספר פרקים, עוברים לראות את נקודת המבט של יריביו בלבד, ומלהיות בראש של "אקאגי חייב לנצח!" עוברים לראש של "איך לעזאזל אקאגי ינצח את זה?!"

הסדרה מאוד מהנה, ומאוד מאוד מומלצת. אפילו עם הסגנון ציור הלא-שגרתי שלה.

Saki (2009)

וכאילו לתת קונטרא לאקאגי, סאקי היא סדרה מאוד קלילה, על מועדון מאג'ונג בבית ספר תיכון, אשר בכיכובו נמצאת סאקי (מפתיע?), ילדה בעלת כשרון מטורף למאג'ונג, אשר לא רוצה לשחק.

בניגוד לאקאגי, אשר מראה את הצד האפל של עלם המאג'ונג, ויש שם הרבה רמאויות ותכסיסים, בסאקי משחקים נקי, ובאמת אפשר לראות את רזי המשחק (כמובן שעדיין קורים דברים לא נורמליים, אבל זה בזכות המזל של הבחורות בלבד).

הסדרה מאוד ממוקדת-דמויות, וזה כיף, כי כל אחת בעלת אופי משלה, וסגנון משחק משלה, וזה משהו שמאוד מעניין לראות.

גם על סאקי אני ממליץ מאוד, רק שימו לב שיש הרבה רמיזות ל-Yuri. (לא הבחור הרוסי מהקניון)

Legendary Gambler Tetsuya (2000)

ולסיום, חזרנו ליפן של אחרי מלחמת העולם השנייה - בסדרה הזו, אשר עוקבים בה אחרי טצויה (בכל סדרת מאג'ונג השם של הדמות הראשית תופיע בכותרת?), מאוד ניתן להרגיש את הקושי שהיה ביפן לאחר מלחמה"ע ה-II, וזה משהו מאוד יפה שלא ראיתי באף סדרה אחרת. אווירה של קושי ודיכאון.

מאוד מעניין לראות איך טצויה, ושאר הדמויות, מנסים לצאת מהקשיים ובעזרת קצת כסף קל (שמסתבר, לא קל בכלל) לחיות ברמת חיים יותר טובה.

גם כאן הרמאויות במאג'ונג מככבות, אבל בניגוד לאקאגי, טצויה ההרבה יותר אנושי, ורוב הסדרה רואים את הסדרה מהעיניים שלו, ואיך הוא מנסה לחשוב על השטיק הבא שבעזרתו הוא ינצח.

וכמובן שגם על טצויה אני ממליץ. סדרה בעלת Vibe שונה ממה שמקבלים מרוב הסדרות (בייחוד החדשות יותר), ומאוד מעניין לראות את זה.

וזהו!

אז מה יש לנו? 3 סדרות טובות שאתם צריכים ללכת לראות, משחק הימורים שאתם צריכים ללמוד, והרבה נקודות שאתם הולכים להפסיד לי כשנשחק.

אני בינתיים אלך לי לקרוא את המנגה Ten - The nice guy on the path of Tenhou, מנגה מהיוצר של Akagi, אשר עוקבת אחרי בחור שלומד לשחק מאג'ונג מאקאגי הזקן.

תיהנו לכם, ותזכרו - מהמר טוב לעולם לא חושב שהוא הולך להפסיד, והוא יעשה הכל כדי לשמור על הכסף שלו, אצלו.

מאמיקו פאקינג נוטו

עם מבחר עצום של סדרות וזמן מאוד מצומצם כמו שלי, צריך שיהיה לך מנגנוני סינון רציניים בשביל לדעת אילו סדרות כדאי להתחיל לצפות. לכן אחד הדברים שאני משתמש בהם הוא לבדוק מי האנשים שמדבבים בסדרה. הראשונה ברשימה שאני בודק, עליה אני הולך לכתוב היום, היא האחת והיחידה נוטו מאמיקו. הבחורה שהקול העדין שלה שהפך לסימן ההיכר הכי חשוב שלה, מוערך על ידי רבים, שנוא על ידי המבקרים. אפילו פעם אחת קיבלה תפקיד שלדמות שהיא שיחקה היה קול שיכול להרוג אנשים (כנראה גרם לאנשים לקבל התקף לב מיותר מדי HHHNNNGGG)

...HHNNGGG! so...damn...cute

נולדה ב6.2.1980, בת לבעלי חנות ספרים (שנסגרה כבר). התפרסמה תחילה בתפקידים קטנים אך בולטים בשנים 00-03 במגוון סדרות בינהם Inuyasha, Boogiepop Phantom, Fullmetal Panic! וX (שם אולי לדמות שלה היה תפקיד חשוב, אבל יחסית מעט זמן מסך) אך פרצה ממש לראשונה בשנת 2004 עם תפקידים ראשיים בElfen Lied, שם דמותה המוגדרת כמרכזית די נדחפה לשולי המסך בגלל שאר הדמויות, וMonster (שם שמתי לב אליה לראשונה) בתפקיד נינה פורטנר(Nina Fortner), נערה עם עבר לא ידוע שמתחיל לרדוף אותה בשנתה ה20. אך הפריצה הגדולה שלה שדחף אותה למרכז התודעה הציבורית היה תפקידה כאנה קופולה (Ana Coppola) בIchigo Mashimaro.

אפשר לראות עם כל תפקידיה שנדבק לה סטיגמה של דמויות צעירות, עדינות ולרוב עם משקפיים (חוץ מAa! Megami-sama!שם לקחה את התפקיד המפתיע כביטץ' של הסדרה) אבל לאחרונה רואים שהיא מנסה לשבור את הנישה שלה ולהרחיב את מעגל הדמויות שלה. למשל בWitchblade שהיא דיבבה את אמאהה מאסאנה (Amaha Masane) והאולטר איגו הנוטף אקסטזי שלה, האחות עם ה"נסיון" בB Gata H Kei, והמלצרית הבוטה ואג'ימה טומואה (Wajima Tomoe) מHana-Saku Iroha. על התפקיד שלה בקויין בלייד אין צורך לדבר כי אין אחת שלא השתתפה בסדרה הזו מבלי לשבור את התמימות סביב קולה. סך הכל אני שמח שהיא לא נשארת בנישה הקבועה שלה (כמו איזה מישהי ש תמיד עושה תפקיד לולי טסונדרה עם DFC שאני מעדיף לא לדבר עליה). על אחת שממש הדהימה אותי עם מגוון קולותיה וסגנונותיה אדבר עוד בעתיד.

עוד כמה פרטי טריוויה טריוויאלים:

• בשנת 2005 אובחנה עם בעיה בלב ואושפזה למשך 6 שבועות. היא כתבה ופרסמה שיר בנושא.
• הקול שלה ידוע בתור אחד הקשים לחקות אותו.
• חברה לילדות שאיתו היא בקשר טוב עד היום הוא Yasutaka Nakata, מפיק וDJ ידוע ומפורסם ביפן. הם חולקים גם את אותו תאריך יום הולדת ושנת לידה.
• היא חברה בהרכב המוסיקלי MORE PEACH SUMMER SNOW אותו הקימה עם חברותיה לסדרה .Keroro Gunsou השם נובע ממשחק מילים עם הדמויות שהם מגלמות בסדרה.

"אולי תנסה למות פעם אחת?" אם את מבקשת ממני עם קול כזה אז בשמחה.

בסופו של יום, מאמיקו נוטו עושה את תפקידה בצורה מעולה ואין ביכולתי לעלות כעת תפקיד שלה שלא אהבתי. לפעמים בחירת הסדרות שהיא משתתפת בהם מעלה תהיה ומזכירה קצת את בחירת התפקידים של ניקולס קייג' (סמאש היטס למשל..), אך זה לא מונע ממני לעקוב אחריה בכל זאת. מדובבת שביססה לעצמה סגנון שהיא טובה בו, ועדיין מנסה לפרוץ לסגנונות חדשים. קול יחודי ונעים לשמיעה, ויכולות משחק טובות. אני בנתיים אמשיך לעקוב אחריה ואחפש אותה בכל הסדרות החדשות, וממליץ גם לכם.

אז והיום

אז בטבעת בלוגי האנימה הישראלית יש סוף סוף נושא שגורם לי לרצות לכתוב.
קהילת האנימה הישראלית - אז והיום.
בניגוד לחברי היקרים שבחרו להתייחס לתחביב עצמו (כנסים, פיצ'פקס, נגישות) - אני רוצה לדבר על משהו שלדעתי הוא קצת יותר משמעותי - המדיה שהקהילה צורכת.

מישהו זוכר אותי בכלל?

רקע מזורז - אני צופה אדוק של אנימה עוד מלפני שהייתה קהילה ישראלית, בשנת 2000 פחות או יותר ראיתי את הסדרה הראשונה שהבנתי שהיא אנימה ומשם החלטתי להמשיך לחקור את המדיום. נמשיך.

בקהילה הראשונה שהתפתחה בארץ, רוב ההמלצות והסדרות אשר היו בשיח הקהילתי, היו סדרות שנגמרו מזמן. לשם הדגמה - הסדרה של Trigun הסתיימה ב-1998, ה-OVA האחרון של Rurouni Kenshin יצא ב-2001, והסרט של Cowboy Bebop הוקרן גם הוא ב-2001. אלה היו שלושת הסדרות הגדולות בשלהי 2002 כבר.

השיח על סדרות "עכשיות" ומעקב אחרי כל פרק שיוצא התחיל באופן יותר אינטנסיבי בתחילת שנת 2003, כאשר ה-BitTorrent התחיל לקחת נתח משמעותי מקהילת ההורדות חינם ו-KaZzA התחיל לאבד מהקהל יעד שלו.
אבל גם אז, השיח על סדרות ישנות לא פסק. אך לאט לאט, הוא איבד מהתנופה, כיום הגענו למצב שכל סדרה שיוצאת ביפן מקבלת תירגום יום למחרת וכבר נמצאת ב-Tokyo Toshokan, או מקום אחר. מי היה חולם על מצב כזה ב-2001?
הקצב המסחרר היום של הסדרות שיוצאות מותירות אותנו במרדף אחריהן, ובן אדם עם עבודה או התחייבויות כלשהן, לא יכול לדמיין אפילו לעקוב אחרי כל הסדרות שיוצאות (מצב שלפני 10 שנים היה הרבה יותר פשוט, לטעמי).

מי היה מדמיין טבלאות כאלה פעם?

אז מה יש לנו היום? היום אני לא מכיר אנשים רבים שבאמת צופים בסדרות ישנות. וחבל. אמנם יש כל מיני נפילות פה ושם, אבל כמו Musashi no Ken שהמלצתי עליה בהודעה הקודמת, יש אוצרות רבים מאוד!

האם הסדרות החדשות טובות יותר מהישנות? אני יכול לומר בוודאות שלא. הדבר היחיד שהשתפר זה ההפקה, ולפעמים דווקא נחמד לראות סדרה שצוירה ביד ולא הכל רונדר במחשב.
האם הסדרות החדשות יותר נגישות מהישנות? גם לא. עובדה שאני מוצא על בסיס קבוע סדרות שיצאו לפני 30 שנה. וגם רוב הפעמים התרגום שלהם ברמה טובה מאוד.

אז למה אנשים לא רואים סדרות ישנות באותה תדירות כמו שרואים סדרות חדשות? קשה לומר.
אני הצבתי לעצמי מטרה תמיד להיות במעקב אחרי סדרה שלא מהעונה. לא חובה שתהיה מ-1980. יש מספיק יהלומים גם משנת 2000 וסביבתה אשר היום לא קיים עליה שיח ולא בטוח שראיתי.

איך יהיה שיח על סדרות ישנות? הן נגמרו הרי! ובכן, תמיד אפשר למצוא על מה לשוחח. עובדה שעד היום אנשים מדברים על שר הטבעות, והם פורסמו לפני כ-60 שנה.

בברכת "ישן בפני חדש תוציא",
המשך שבוע טוב לכולם.

(Musashi no Ken (1985-1986

אז לאחרונה סיימתי את האנימה עתיקת היומין Musashi no Ken, והיות והסדרה הסתיימה לפני שרובנו נולדנו, החלטתי לספר ולהמליץ עליה!

הסדרה עוקבת אחרי ילד בשם מוסאשי, אשר נולד בשעה 6 ב-4.3, ומכאן בא השם שלו (מוסאשי, בכתיבה שלו במקרה הזה, מתורגם ל-6-4-3). מוסאשי נולד לאבא אלוף קנדו, ולאמא אלופת קנדו.

ולכן הוא גם מתעניין בקנדו מאוד, כמה נחמד! הסדרה עוקבת אחרי התפתחותו של מוסאשי מהרגע שבו הוא נולד עד לגיל 18 ורואים את ההתפתחות שלו כלוחם קנדו וכבן אדם בכלל.

העלילה לא כזו מורכבת, ומלבד מקרה אחד שלדעתי הוא הספוילר הגדול ביותר בסדרה ולכן אחסוך מכם אותו, לא צריך לחשוב יותר מדי. מה שכן - הדמויות בסדרה הזאת פשוט נהדרות! מלבד מוסאשי יש עוד כ-8 אנשים שלומדים קנדו אשר מוסאשי פוגש במהלך הסדרה שרק על כל אחד מהם בנפרד היה אפשר לעשות עוד סדרות ספינאוף.

הפיתוח דמויות ממש מעמיק ומעניין, ובהחלט נקשרתי אל הדמויות מאוד.

למרות שרוצה לזוז, הרגל היא באיבוד שליטה?

בגלל שהסדרה ישנה מאוד, דיי קשה להשיג אותה במערב בכללי, והקבוצה היחידה שתירגמה אותה לא עשתה עבודה טובה בכלל, ורוב הפרקים צריך להסתמך על להבין את המשפטים מההקשר ומהמילים ביפנית שכן מצליחים לקלוט.

אבל ההנאה רצופה למרות הכל.

הקרבות קנדו לא הכי מציאותיים על מנת לשמור על מעט עניין, אבל מספיק קרובים כדי שזה יהיה מאוד מעניין לאוהבי קנדו.

אבל גם אם קנדו זה פחות התחום עניין שלכם - ההתפתחות של הדמויות וסיפור חייהן מרתק!

סדרה מומלצת מאוד, ולמרות התרגום הצולע, ההרגשה היא שהיא לא הזדקנה רע.

Rurouni Kenshin

מי שמכיר אותי יודע שאני מעריץ אדוק של המנגה Rurouni Kenshin, ואפילו יש לי את כל הספרים ו-Art Book במגירה.

כמה שמחתי לשמוע שלכבוד יום השנה ה-15 של האנימה מוציאים 2 דברים. משחק PSP וסדרת אנימה מחודשת!

שיהיה לכולם חג שמח וכשר, אני קיבלתי מתנה טובה לאפיקומן השנה.

Studio GAINAX

זה נחשב יחסית Hardcore לאהוב סדרות רק על סמך הסטודיו או היוצר שלהן. במקרה של סטודיו GAINAX, לאהוב את הסדרה על סמך הסטודיו - זה רק מובן מאילו.

וזה לא שלא היו להם סדרות רעות, אלא פשוט שהסדרות הטובות הן טובות בכ"כ הרבה רמות, שזה מכפר לגמרי על כשלונות העבר.

סטודיו GAINAX התחיל את דרכו אי שם בשנת 1981 בתור סטודיו של סטונדטים אשר עשו סרטון פתיחה לכנס DAICON III של Nihon SF Taikai - ארגון יפני של כנסי מד"ב שקיים משנת 1962 וקיים עד היום (דרך אגב, מעניין אם DAICON משמעותו - כנס גדול, לא הצלחתי למצוא פירוש).

שנתיים לאחר מכן, בכנס DAICON IV החברים חזרו לעוד סיבוב ויצרו עוד סרטון פתיחה, אשר מראה את הילדה הקטנה מלפני שנתיים, הפעם בתור נערה. סרטון הפתיחה היה מרשים מאוד לתקופתו ועורר תגובות נלהבות.

בגלל בעיות זכויות יוצרים בזמנו מול פלייבוי (העלמה לובשת חליפת שפנפנה של פלייבוי) הסרטונים מעולם לא קיבלו שחרור רשמי וכמעט נעלמו מדפי ההיסטוריה. רק בזכות גירסאת לייזרדיסק (דיסק שגדול בערך פי 2 מהדיסק שאנחנו מכירים כיום, אבל מכיל בערך עשירית מכמות המידע) לא רשמית הסרטונים נשמרו, וכיום עותקים כאלה שווים אלפי דולרים.

בהמשך, הסטודיו הפך לסטודיו מקצועי לכל דבר ובשנת 1987 הוציא את הסרט המלא הראשון שלו - The Wings of Honneamise אשר עד היום נחשב לאחד מסרטי האנימה היותר טובים, אך הצלחתו בקופות הייתה פושרת. שנה לאחר מכן הסטודיו ניסה את כוחו שוב והוציא את ה-OVA אשר התחילה להכניס כסף לכיסי היוצרים - Gunbuster.

זה לא היה עד 1995, כאשר GAINAX הפיקו את הסדרה אשר באמת שמה אותם על המפה Neon Genesis Evangelion !!

בהמשך GAINAX הוציאו עוד סדרות מעולות אשר נחלו הצלחה רבה הן בתוך גבולות יפן והן מחוצה לה, כמו FLCL, Diebuster ו-Tengen Toppa Gurren Lagann.
אבל כמו שציינתי בפתיחה, עם כל הסדרות המעולות הללו תחת החגורה של הסטודיו האגדי, לא חסרים להם גם סדרות הזויות כמו Re: Cutie Honey, The Melody of Oblivion ו-Panty & Stocking with Garterbelt ואף סדרות שכשלו כשלון נחרץ כמו He is my Master ו-This Ugly and Beautiful World (חסכתי מכם את הקישורים לוויקיפדיה, אתם באמת לא רוצים לראות את הסדרות הללו).

בסופו של יום, הסדרות המוצלחות של GAINAX משאירות חותמת כ"כ חזקה ומשמעותית בצופה, שגם אם הם מועדים מדי פעם, הטעם הטוב נשאר בפה לאורך זמן.

עובדה משעשעת רגע לפני הסיום, הסטודיו טבע מונח שנקרא GAINAXING אי שם בשנת 1993, אשר משמעותו להנפיש כל שד (היחיד של שדיים) בנפרד, ובכך ליצור אפקט של קפיצה (bounce) יותר מציאותי, לטענתם.

Crossover מעניין

כיום הסטודיו מפיק סדרת סרטי Spin-off לסדרת Neon Genesis Evangelion המקורית. יצאו 2 סרטים מתוך ה-4 המתוכננים וסיים להוציא ממש לפני חודשיים סדרת רשת (איזה קטע, בדיוק דיברנו על זה לא מזמן) בשם Wish Upon the Pleiades.

העתיד כרגע אפלולי ולא ברור מה הכיוון הבא ש-GAINAX ייקחו, בין אם זו סדרת Mecha חדשה אשר תעיף לכולנו את הפוני, ובין אם זה עוד סדרה שתגרום לכולם להגיד "זה של GAINAX?!" (אני מסתכל עליך, Hanamaru Yochien) - מה שבטוח זה שלכולנו מצפה הנאה גדולה.

Mahou Shoujo

מזה שנים רבות פוקדת את ערוצי הטלוויזיה היפנים תופעת הילדות הקסומות אשר מקבלות כוחות על מיצור פרוותי וחמוד והולכות להציל את העולם בעזרת קסמים ורצון טוב. תופעה שהתחילה בשביל לבדר ילדות צעירות והמשיכה בשביל לבדר גברים מזדקנים. לאן הגענו?

הצילה את העולם בעזרת רצון טוב ותחפושות

באמת שהייתי רוצה לתת לכם סיקור ארוך על ההיסטוריה של תת הז'אנר שנקרא היום Mahou Shoujo, אבל אני בטוח שזה ישעמם אתכם לקרוא את זה לפחות כמו שזה ישעמם אותי להקליד את זה, אז ממש בקצרה: אי שם בשנות ה-60 שילוב קטלני של סדרה על ילדה שהיא בעצם ילד שמצילה את הממלכה מהדוד הרשע שלה ומתאהבת (מתאהב?) בנסיך יפה תואר בשם "Himitsu no Akko-chan" ופופולריות הולכת וגוברת של סדרת הסיטקום האמריקאית "Bewitched" גרמה לאנימטורים רבים לנסות ולשחזר את ההצלחה הגועשת בקרב ילדות צעירות וליצור סדרות על נערות צעירות בעל כוחות כישוף אשר מצילות את העולם עם חיוך.

בהמשך, "Cutie Honey" הפכה להיות החלוצה של סדרה בעל כוכבת רגילה אשר משנה צורה לנערה קסומה בשביל להילחם ברוע.

עם השנים תת הז'אנר הזה תפס מעמד של סדרות המיועדות לנערות, אך עם עליית מוטיב ה-"moe" בקרב המעריצים היפנים, החלו לצאת סדרות על נערות קסומות אשר ייועדו יותר לגברים. שינוי מהותי כזה ניתן לראות בהבדל העצום בין Magical Girl Lyrical Nanoha לבין סדרת ההמשך A's (אני לא מכיר בקיום של StrikerS). כאשר הראשונה הייתה סדרה מתוקה, אם כי יבשה לרוב, על ילדה שאוספת יהלומים כדי להציל את העולם. בעוד שסדרת ההמשך הייתה מלאה קרבות אפיים אשר לא יביישו סדרת שונן מוצלחת.

קרבות כאלו לא נראו מאז מלחמת העולם השנייה

ובכן, הגענו לא מזמן לפרשת דרכים - מצד אחד, אפשר לקחת את הז'אנר הזה ולהשחיט אותו לגמרי בשביל גברים יפנים מזדקנים שנהנים לראות ילדות קטנות דו מימדיות. ומצד שני, האם אנחנו לא פוגעים בסיבה המקורית של קיום הז'אנר הזה מלכתחילה?

ואז באה Puella Magi Madoka Magica! 

 

במבט ראשון, נראה כי זה שילוב מטופש של הז'אנר החרוש עם הבימוי הפסיכודלי של SHAFT (אשר אני מעריץ, אבל זה סיפור לפעם אחרת) וזה באמת מה שחשבתי אחרי הפרק הראשון. אך למזלי שיכנעו אותי לנסות ולהמשיך לראות את הסדרה. הבמאי של הסדרה שבר פה כל מוסכמה אשר קיימת ויצר סדרת Mahou Shoujo אפלה וקודרת, ללא שינויי צורה נהדרים (FABULOUS!) וללא Fan-Service מיותר.

אמנם הסדרה טרם נגמרה, אך הקסם המיוחד שלה שבה אותי כבר לאחר 3 פרקים בלבד. לא ארחיב מדי על מנת לא להרוס (ובאמת שכאן כל פרט קטן יכול להרוס) אבל הצורה הכ"כ אמיתית שבה הדמויות בסדרה מתייחסות לכל ה"תיק הזה שנפל עליהן" בניגוד לשאננות של גיבורות העבר בסדרות ה-Mahou Shoujo באמת הצליחה לכבוש אותי.

נראית כמו ילדה תמימה לחלוטין, או שמא?

לסיום, אני רוצה להשאיר אתכם עם תהייה שעלתה לי במהלך הכתיבה - מדוע תמיד (או ברוב המוחץ של המקרים) גיבורת הסדרה מקבלת את כוחותיה מייצור פרוותי, קטן וחמוד?