דילמת הבוס האחרון

אז למרות שכולם משחקים היום Portal 2, אני אקבל את שלי רק בעוד שבוע בערך. ולכן ניצלתי את חג הפסח כדי לשוטט בסמטת הנוסטלגיה ולשחק ב Sly Cooper and the Thievius Raccoonus.

You're so sly, Sly

המשחק מאוד מהנה יחסית למשחק פלטפורמר מלפני כמעט עשר שנים, ואפילו מקבלים גירסאת אנימה לסצינת הפתיחה כשמסיימים את המשחק (בהחלט הפתיע אותי וגרם לי להתלהב כמו ילד קטן).
משהו אחד מאוד הפריע לי במשחק וזה הבוס האחרון.

במהלך המשחק מקבלים הרבה מאוד יכולות חדשות כמו להחליק על חוטי חשמל, להפוך לבלתי נראה ואפילו להתגלגל וליצור חיכוך חשמלי עם הרצפה (אל תנסו להבין את ההגיון, זה משחק על דביבון צרפתי שגונב דפים מספר שכתבו אבותיו).

לאחר כל ארץ בה מבקרים, בארץ הבאה יש מקומות אשר חייבים להשתמש ביכולות שרכשנו בארץ הקודמת כדי לעבור. הייתי מצפה שבקרב עם הבוס האחרון נצטרך להשתמש בכל היכולות שלמדנו ויהיה קרב מאתגר.
אז כן, היה קרב מאתגר, אבל בגלל סיבה אחרת לגמרי. לפני תחילת הקרב סליי מקבל תרמיל ריחוף, והקרב הוא כולו קרב אווירי בין סליי לבין הבוס האחרון. אמנם יש חלק קטן בסוף של התגנבות, אבל 85% מהקרב הוא במשחקיות שונה ממה שלמדתי במהלך כל המשחק!

אני מבין את הרצון של המפתחים לעשות קרב אחרון גרנדיוזי, מיוחד, וקשה - אבל זו לא הדרך.
ב-Legend of Zelda לדורותיו, מצאו שיטה שעבדה טוב - יכולות חדשות מקבלים בתחילת כל מבוך, במהלך המבוך לומדים להשתמש ביכולת, והבסופו של דבר, צריך להשתמש ביכולת הזו כדי לנצח את הבוס.
בסליי קופר השתמשו בזה כמעט כמו שצריך, מלבד ששכחו את הקטע האחרון בפסקה, וכל קרבות הבוסים היו פשוט בעלי משחקיות שונה (אחד הבוסים היה משחק של Simon)

עשו את זה טוב

אני לא רוצה שזה יישמע כאילו אני רק קוטל את Sly Cooper, מכיוון שהרבה משחקים חוטאים בכך, אפילו Kingdom Hearts הידוע לשמצה ורבים טובים אחרים.

אני רק רוצה להשמיע את קריאתי למפתחי המשחקים של העתיד - בבקשה מכם, מצאו את שיטת המשחק שבה אתם רוצים להביא אלינו את החוויה, ודבקו בה. בסופו של דבר, אף אחד לא רוצה שהשלב האחרון של Portal 2 יהיה משחק PES נגד גלאדוס.

Rurouni Kenshin

מי שמכיר אותי יודע שאני מעריץ אדוק של המנגה Rurouni Kenshin, ואפילו יש לי את כל הספרים ו-Art Book במגירה.

כמה שמחתי לשמוע שלכבוד יום השנה ה-15 של האנימה מוציאים 2 דברים. משחק PSP וסדרת אנימה מחודשת!

שיהיה לכולם חג שמח וכשר, אני קיבלתי מתנה טובה לאפיקומן השנה.

Studio GAINAX

זה נחשב יחסית Hardcore לאהוב סדרות רק על סמך הסטודיו או היוצר שלהן. במקרה של סטודיו GAINAX, לאהוב את הסדרה על סמך הסטודיו - זה רק מובן מאילו.

וזה לא שלא היו להם סדרות רעות, אלא פשוט שהסדרות הטובות הן טובות בכ"כ הרבה רמות, שזה מכפר לגמרי על כשלונות העבר.

סטודיו GAINAX התחיל את דרכו אי שם בשנת 1981 בתור סטודיו של סטונדטים אשר עשו סרטון פתיחה לכנס DAICON III של Nihon SF Taikai - ארגון יפני של כנסי מד"ב שקיים משנת 1962 וקיים עד היום (דרך אגב, מעניין אם DAICON משמעותו - כנס גדול, לא הצלחתי למצוא פירוש).

שנתיים לאחר מכן, בכנס DAICON IV החברים חזרו לעוד סיבוב ויצרו עוד סרטון פתיחה, אשר מראה את הילדה הקטנה מלפני שנתיים, הפעם בתור נערה. סרטון הפתיחה היה מרשים מאוד לתקופתו ועורר תגובות נלהבות.

בגלל בעיות זכויות יוצרים בזמנו מול פלייבוי (העלמה לובשת חליפת שפנפנה של פלייבוי) הסרטונים מעולם לא קיבלו שחרור רשמי וכמעט נעלמו מדפי ההיסטוריה. רק בזכות גירסאת לייזרדיסק (דיסק שגדול בערך פי 2 מהדיסק שאנחנו מכירים כיום, אבל מכיל בערך עשירית מכמות המידע) לא רשמית הסרטונים נשמרו, וכיום עותקים כאלה שווים אלפי דולרים.

בהמשך, הסטודיו הפך לסטודיו מקצועי לכל דבר ובשנת 1987 הוציא את הסרט המלא הראשון שלו - The Wings of Honneamise אשר עד היום נחשב לאחד מסרטי האנימה היותר טובים, אך הצלחתו בקופות הייתה פושרת. שנה לאחר מכן הסטודיו ניסה את כוחו שוב והוציא את ה-OVA אשר התחילה להכניס כסף לכיסי היוצרים - Gunbuster.

זה לא היה עד 1995, כאשר GAINAX הפיקו את הסדרה אשר באמת שמה אותם על המפה Neon Genesis Evangelion !!

בהמשך GAINAX הוציאו עוד סדרות מעולות אשר נחלו הצלחה רבה הן בתוך גבולות יפן והן מחוצה לה, כמו FLCL, Diebuster ו-Tengen Toppa Gurren Lagann.
אבל כמו שציינתי בפתיחה, עם כל הסדרות המעולות הללו תחת החגורה של הסטודיו האגדי, לא חסרים להם גם סדרות הזויות כמו Re: Cutie Honey, The Melody of Oblivion ו-Panty & Stocking with Garterbelt ואף סדרות שכשלו כשלון נחרץ כמו He is my Master ו-This Ugly and Beautiful World (חסכתי מכם את הקישורים לוויקיפדיה, אתם באמת לא רוצים לראות את הסדרות הללו).

בסופו של יום, הסדרות המוצלחות של GAINAX משאירות חותמת כ"כ חזקה ומשמעותית בצופה, שגם אם הם מועדים מדי פעם, הטעם הטוב נשאר בפה לאורך זמן.

עובדה משעשעת רגע לפני הסיום, הסטודיו טבע מונח שנקרא GAINAXING אי שם בשנת 1993, אשר משמעותו להנפיש כל שד (היחיד של שדיים) בנפרד, ובכך ליצור אפקט של קפיצה (bounce) יותר מציאותי, לטענתם.

Crossover מעניין

כיום הסטודיו מפיק סדרת סרטי Spin-off לסדרת Neon Genesis Evangelion המקורית. יצאו 2 סרטים מתוך ה-4 המתוכננים וסיים להוציא ממש לפני חודשיים סדרת רשת (איזה קטע, בדיוק דיברנו על זה לא מזמן) בשם Wish Upon the Pleiades.

העתיד כרגע אפלולי ולא ברור מה הכיוון הבא ש-GAINAX ייקחו, בין אם זו סדרת Mecha חדשה אשר תעיף לכולנו את הפוני, ובין אם זה עוד סדרה שתגרום לכולם להגיד "זה של GAINAX?!" (אני מסתכל עליך, Hanamaru Yochien) - מה שבטוח זה שלכולנו מצפה הנאה גדולה.

פוסט קנדו

הקדמה קצרה: אני מתאמן קנדו בערך 3 שנים, הפסקה של 4 שנים וחזרתי לא מזמן. סוף ההקדמה.

אני, בהונגריה בסוף 2006, עם הדו האדום בצד שמאל

הרעיון הכללי בקנדו זה לפגוע ביריב לפני שהוא יפגע בך. (נשמע פשוט)
ב-2 אימונים האחרונים התמקדתי מאוד על משהו שמצד אחד הוא שונה אבל הוא בעצם אותו הדבר - לפגוע ביריב בזמן שהוא מנסה לפגוע בי. ללחוץ אותו אבל תוך כדי להיות מודע למה שאני עושה כדי שאני לא באמת אהיה חשוף.

הדבר הכי חשוב פה זה לשמור על קור רוח, לראות את היריב, ללמוד אותו, ולהבין מה הוא עומד לעשות - רגע לפני שהוא עושה את זה.
יש אנשים שיזיזו את הרגל האחורית כדי לקצר את הטווח, יש אנשים שיתקדמו חלקיק שנייה לפני התקיפה, יש אנשים שיקפאו במקום אחרי פעולה כלשהיא, וכו' וכו' וכו'.
הטריק פה זה ללמוד למצוא את הדברים האלה - בעזרת קור רוח.

שומר על קור רוח ועוקץ כמו דבורה

יש אנשים בקנדו שהם מאוד אגרסיביים -הם תוקפים ותוקפים ותוקפים, זה טוב בהתחלה, בסופו של דבר אתה כנראה תפגע. ברמות הגבוהות היופי הוא דווקא למצוא ברוגע את הפתיחה הזו, את ה-"tell" הזה, ואז להכיש, כמו נחש.

אני אוהב להקביל את הדברים שאני לומד בקנדו גם לחיי היום-יום, וזה אחד הלקחים היותר מעניינים.
לא צריך להשתולל, להתפרץ, להתפרע, בשביל להשיג את מה שאנחנו רוצים. צריך לחשוב, להסתכל, להתבונן, ולהבין מה הדרך הכי פשוטה להגיע מנקודה A לנקודה B.

לפעמים הדרך הזאת היא כן הדרך הרועשת, וגם בקנדו זה לפעמים ככה, אבל תמיד צריך לקחת את השבריר שנייה הזה לפני, ולהתבונן.

(Serenity (2005

 בהמשך לסדרה הנפלאה Firefly (אשר עליה דיברתי לא מכבר) שבוטלה ולאחר מאמצים רבים מצד מעריצי הסדרה, יצא הסרט Serenity אשר נועד לסגור את קצוות העלילה שנשארו פתוחים.

בסרט מתמקדים בעיקר ב-River Tam אשר הייתה התעלומה הגדולה ביותר בעונה הראשונה, ואף מקבלים הסבר לכל עניין ה-Reavers. אך למרות שג'וס ווידון פתר בצורה מעניינת, משכנעת ויפה את רוב רובן של התעלומות שנשארו מהעונה הראשונה, החוסר בקסם של הסדרה הורגש.

העלילה בסרט מתקדמת מהר מאוד (בכל זאת, מכסים פה על 6 עונות בסרט אחד) ורוב הדמויות לא מקבלות כמעט זמן מסך. דבר זה מאוד הפריע לי מכיוון שבסדרה, הדרך בה כל הדמויות על הספינה קיבלו זמן מסך וגרמו לי להתחבר אליהם היה אחד הדברים שיותר קסמו לי.

בנוסף, תחושת ה"מערבון בחלל" כמעט ונעלם באקט השני של הסרט, אך לשמחתי חזר באקט השלישי של הסרט.

בשורה התחתונה - אני לא יודע עד כמה צופה חדש ייהנה מהסרט (הדמויות ייראו לו קרטוניות וחדגוניות) אבל למעריץ של הסדרה, הסרט מהווה Closure נחמד, אף על פי שלא מגיע לרמה הגבוהה של הסדרה.

הצפייה בסרט גרמה לי לתהות - האם אי פעם סרט שיצא כהמשך (או כ-Spin-Off) לסדרה הצליח לעמוד בקריטריונים שהסדרה הציבה?
רעיונות ייתקבלו בשמחה.

Web Series

מאז שהאינטרנט הפך להיות מיינסטרים, עוד לפני עידן הפייסבוק (אם לחצם על הקישור ועל הדרך בדקתם התראות בפייסבוק, נכשלתם) קיימת חיה בשם Web Series. מה זו החיה המוזרה הזו? מה אלו אותן סדרות אשר זה בהחלט חוקי להוריד אותן מהאינטרנט?

סדרת הרשת המוצלחת ביותר, לטעמי.

אלו סדרות אשר נעשות ע"י חובבים ברוב המקרים ורואות את אוויר העולם בצורה של סרטונים ב-YouTube או אתר אחר. מכיוון שזהו שוק של חובבנים ולא צריך להיות מגה-כוכב, כל אחד יכול לעשות סדרה על כל מה שהוא רוצה, גם אם זו סדרה על תפוז מעצבן.

אך איפה זה התחיל? להפתעתכם הרבה (והפתעתי, אני חייב לציין) - סדרת הרשת הראשונה יצאה בעבר הרחוק מאוד של שנות ה-90', בשנת 1995 אם לדייק, כשהאינטרנט עוד היה איטי ואם היו מרימים את הטלפון בזמן הגלישה הכל היה מתחרבש. סדרה זו נוצרה בעזרת Macromedia Flash (לפני ש-Adobe קנו אותם) ולא ממש נחלה הצלחה מרובה. עם חלוף השנים יוצרים שונים לא הפסיקו לנסות, אך זה לא היה עד 2004 שסדרות אינטרנט באמת החלו לתפוס תאוצה ופופולריות בקרב הצופים, בייחוד הסדרה "אדום נגד כחול" אשר הייתה מבוססת על סרטונים של משחקיות ב-Halo: Combat Evolved ועקבה אחרי הקבוצה האדומה במסעותיה נגד הקבוצה הכחולה. במהלך הריצה המקורית של הסדרה היו לה מעל ל-100 מליון צופים.


עם השנים, סדרות אלו גם התמודדו בטקס פרסי האמי ולימים אפילו זכו.

אם גיליתם מה משותף לסדרה הזו ולקודמת - שאפו.

לאור הפופולריות הגואה של סדרות אלו, בשנת 2009 הקים ארגון ה-Webby Award, אשר עד אז היה מעניק פרסים לאתרים המוצלחים ביותר, את פרס ה-Streamy אשר הוענק לסדרת הרשת הטובה ביותר במספר קטגוריות.

כיום ניתן למצוא סדרות רבות מאוד אשר מגיעות ישר אל האינטרנט והשוק הזה גדל ומתפתח מיום ליום. מה שממש יפה בזה, זה שעם הטכנולוגיה של היום, כל בן אדם עם מצלמה וחיבור לאינטרנט יכול להתחיל לצלם סדרה כזו, ולימים אם הסדרה תהיה מוצלחת - לזכות בתהילת עולם. קחו לדוגמא את Felicia Day (ועכשיו גיליתם את הקשר בין התמונות).

כשהמדיום כזה גדול ובעל קהל גדול כ"כ (בערך כל בן אדם בעולם עם חיבור אינטרנט יכול לצפות בסדרות הללו) - אני חושב שזה רק עניין של זמן עד שזה יתפתח לכיוונים נוספים, ואולי בעתיד נוכל לצפות בסרטים באורך מלא באינטרנט (בצורה חוקית) ואולי אף לראות אנימה!

הערה לגבי המשפט האחרון: אני יודע שיש אתרים שמספקים שירותים לצפייה בסדרות וסרטים באינטרנט, אך מה שאני מתכוון אליו זה פחות או יותר OIA, או - Original Internet Animation, שלמיטב ידיעתי לא קיים כיום.

Mahou Shoujo

מזה שנים רבות פוקדת את ערוצי הטלוויזיה היפנים תופעת הילדות הקסומות אשר מקבלות כוחות על מיצור פרוותי וחמוד והולכות להציל את העולם בעזרת קסמים ורצון טוב. תופעה שהתחילה בשביל לבדר ילדות צעירות והמשיכה בשביל לבדר גברים מזדקנים. לאן הגענו?

הצילה את העולם בעזרת רצון טוב ותחפושות

באמת שהייתי רוצה לתת לכם סיקור ארוך על ההיסטוריה של תת הז'אנר שנקרא היום Mahou Shoujo, אבל אני בטוח שזה ישעמם אתכם לקרוא את זה לפחות כמו שזה ישעמם אותי להקליד את זה, אז ממש בקצרה: אי שם בשנות ה-60 שילוב קטלני של סדרה על ילדה שהיא בעצם ילד שמצילה את הממלכה מהדוד הרשע שלה ומתאהבת (מתאהב?) בנסיך יפה תואר בשם "Himitsu no Akko-chan" ופופולריות הולכת וגוברת של סדרת הסיטקום האמריקאית "Bewitched" גרמה לאנימטורים רבים לנסות ולשחזר את ההצלחה הגועשת בקרב ילדות צעירות וליצור סדרות על נערות צעירות בעל כוחות כישוף אשר מצילות את העולם עם חיוך.

בהמשך, "Cutie Honey" הפכה להיות החלוצה של סדרה בעל כוכבת רגילה אשר משנה צורה לנערה קסומה בשביל להילחם ברוע.

עם השנים תת הז'אנר הזה תפס מעמד של סדרות המיועדות לנערות, אך עם עליית מוטיב ה-"moe" בקרב המעריצים היפנים, החלו לצאת סדרות על נערות קסומות אשר ייועדו יותר לגברים. שינוי מהותי כזה ניתן לראות בהבדל העצום בין Magical Girl Lyrical Nanoha לבין סדרת ההמשך A's (אני לא מכיר בקיום של StrikerS). כאשר הראשונה הייתה סדרה מתוקה, אם כי יבשה לרוב, על ילדה שאוספת יהלומים כדי להציל את העולם. בעוד שסדרת ההמשך הייתה מלאה קרבות אפיים אשר לא יביישו סדרת שונן מוצלחת.

קרבות כאלו לא נראו מאז מלחמת העולם השנייה

ובכן, הגענו לא מזמן לפרשת דרכים - מצד אחד, אפשר לקחת את הז'אנר הזה ולהשחיט אותו לגמרי בשביל גברים יפנים מזדקנים שנהנים לראות ילדות קטנות דו מימדיות. ומצד שני, האם אנחנו לא פוגעים בסיבה המקורית של קיום הז'אנר הזה מלכתחילה?

ואז באה Puella Magi Madoka Magica! 

 

במבט ראשון, נראה כי זה שילוב מטופש של הז'אנר החרוש עם הבימוי הפסיכודלי של SHAFT (אשר אני מעריץ, אבל זה סיפור לפעם אחרת) וזה באמת מה שחשבתי אחרי הפרק הראשון. אך למזלי שיכנעו אותי לנסות ולהמשיך לראות את הסדרה. הבמאי של הסדרה שבר פה כל מוסכמה אשר קיימת ויצר סדרת Mahou Shoujo אפלה וקודרת, ללא שינויי צורה נהדרים (FABULOUS!) וללא Fan-Service מיותר.

אמנם הסדרה טרם נגמרה, אך הקסם המיוחד שלה שבה אותי כבר לאחר 3 פרקים בלבד. לא ארחיב מדי על מנת לא להרוס (ובאמת שכאן כל פרט קטן יכול להרוס) אבל הצורה הכ"כ אמיתית שבה הדמויות בסדרה מתייחסות לכל ה"תיק הזה שנפל עליהן" בניגוד לשאננות של גיבורות העבר בסדרות ה-Mahou Shoujo באמת הצליחה לכבוש אותי.

נראית כמו ילדה תמימה לחלוטין, או שמא?

לסיום, אני רוצה להשאיר אתכם עם תהייה שעלתה לי במהלך הכתיבה - מדוע תמיד (או ברוב המוחץ של המקרים) גיבורת הסדרה מקבלת את כוחותיה מייצור פרוותי, קטן וחמוד?

(Firefly (2002

כמה מתאים שהרשומה הראשונה בבלוג תהיה על סדרה מלפני כמעט עשור.

"גחלילית" (התרגום העברי ל-Firefly) הנה סדרת מערבון-חלל אשר בוימה ע"י ג'וס ווידון (באפי, אנג'ל, ובית הבובות  החדש יותר) ושודרה בשנת 2002 בערוץ Fox.

הסדרה מתרחשת בשנת 2517, ארבע שנים לאחר סיומה של מלחמה גדולה בה גוף גדול אשר נקרא Alliance הפך להיות הגוף אשר מושל ביקום. במהלך הסדרה אנו עוקבים אחרי קפטן מלקולם ריינולדס (נת'ן פיליון) וצוותו על חללית המשא Serenity מדגם Firefly (ועכשיו הבנו למה קוראים לסדרה כך). על מנת להימנע מספוילרים אני לא ארחיב יותר על עלילת הסדרה.

במהלך הסדרה אנו לומדים להכיר את חברי הצוות יותר לעומק ואני, אישית, הרגשתי חיבור מסוים לכל אחד מחברי הצוות בספינה בשלב כזה או אחר של הסדרה. זה, לדעתי, הדבר המקסים ביותר אשר הצליחו להעביר בסדרה. בדרך כלל בסדרות בעלות צוות גדול של שחקנים ראשיים הצופה מצליח להתחבר לפרוטגוניסט הראשי, או לאחד האנשים האחרים. אך מה שהצליחו ליצור כאן זה חיבור אמיתי לכל אחד ואחד מחברי הצוות בפרק זמן קצר יחסית (14 פרקים בלבד). המוטיבציה של כל דמות והמטרות כל כך אנושיות ואמיתיות, אפילו בעולם הבדיוני הזה של שנת 2517.

היקום הזה הוא מאוד ססגוני ומאוד מזכיר מצד אחד מערבונים ישנים דוגמת "הטוב, הרע והמכוער" ומצד שני  מתרחש בחלל ומזכיר סרטי מד"ב דוגמת "מלחמת הכוכבים". אם הייתי צריך לחשוב על יקום בדיוני אחר אשר דומה לו, הייתי אומר בלי להסס שהוא מזכיר לי את "קאובוי ביבופ".

הסדרה יודעת להעביר קטעים חזקים ואמוציונאליים מאוד, קטעי אקשן "כיפיים" ואף סצינות הומוריסטיות ובדיחות וכל זה בפרק אחד ואולי אף בסצינות עוקבות ועושה את זה בצורה מוצלחת מאוד!

אם עדיין לא השתכנעתם לרוץ ולראות את הסדרה, אתם כנראה ממש לא הקהל יעד שלה, אבל באמת שהסדרה מומלצת מאוד, גם לאנשים שלא אוהבים מד"ב.

עכשיו, הסיבה שבגינה החלטתי לכתוב על הסדרה. כמו שניתן להבין, לסדרה עונה אחת בלבד וזה בגלל שהיא בוטלה בגלל אחוזי רייטינג נמוך. אמנם לאחר מאמצים רבים של מעריצי הסדרה ג'וס ווידון הוציא סרט בשם Serenity (אשר אני מקווה לראות בזמן הקרוב) על מנת לסגור את קווי העלילה שנשארו פתוחים בסוף העונה הראשונה. אך זאת סדרה שתוכננה ל-7 עונות והיקום שווידון יצר כל כך מסיבי ורחב ומאוד חבל לי שאני לא אוכל להכיר אותו יותר.

זו לא הסדרה הראשונה אשר נחשבת מאוד מוצלחת בדיעבד, ומאוד חבל על כך. מדוע אנשים לא יודעים תמיד לזהות גאונות? אולי צופי Fox לא היו קהל היעד של הסדרה, אבל אני בטוח שערוץ אחר יכל לקנות את זכויות השידור מ-Fox ולהנות מאחוזי רייטינג הולכים וגדלים ומסדרה בעלת שם רציני. באמת שקשה לשפוט כמעט 10 שנים אחרי ואני לא באמת יודע מה היה המצב אז. אבל כולי תקווה שאולי בעתיד ווידון יחליט שהוא לא מיצה את היקום הזה לתומו והוא רוצה להרחיב אותו ועוד וללמד אותנו עוד על קפטן מלקולם ריינולדס (בהנחה שהוא לא מת בסרט), ובתקווה אולי אפילו מר פיליון יסכים לבוא ולגלם אותו שוב.