Mahjong

אז עקב העניין ההולך וגדל שלי במשחק ההימורים Mahjong (להלן: מאג'ונג), החלטתי לכתוב קצת על הסדרות שגרמו לי להתעניין במשחק הזה מלכתחילה.

למאג'ונג יש מספר סוגי חוקים, השוני בינהם משמעותי בעיקר בסגנון הניקוד, ובמספר אלמנטים של המשחק אשר משנים את המשחק מעט. סגנון המאג'ונג אשר מככב בסדרות הוא Riichi Mahjong או - Ready Mahjong. אני לא ארחיב על החוקים, מכיוון שזה דורש רשומה חדשה משל עצמו. למי שבכל זאת מעוניין ללמוד את החוקים (וגם מוזמן לשחק איתי ועם חבריי) יכול לעשות זאת כאן.

דבר קטן אחרון - אני אכתוב על הסדרות בסדר הכרונולוגי אשר אני ראיתי אותם, ולא בסדר הכרונולוגי שהם יצאו, או לפי סגנון, או משהו.

אז נתחיל?

Akagi (2005)

אקאגי היא סדרה אשר עוקבת אחרי אקאגי, בחור גאון בעל מזל מטורף, אשר מגיע יום אחד במקרה לצפות ולהשתתף במשחק מאג'ונג, ומשם הוא מתגלגל אל תוך עולם ההימורים של המאג'ונג.

הסדרה מתרחשת 13 שנה לאחר מלחמת העולם השנייה, ומדגישה מאוד את עולם הרמאויות והחדות של המאג'ונג, אשר אנשים רבים ביפן בזמנו התדרדרו אליו על מנת להרוויח את לחמם.

בתחילת הסדרה אנו רואים את המשחק מנקודת המבט של אקאגי, ולאחר מספר פרקים, עוברים לראות את נקודת המבט של יריביו בלבד, ומלהיות בראש של "אקאגי חייב לנצח!" עוברים לראש של "איך לעזאזל אקאגי ינצח את זה?!"

הסדרה מאוד מהנה, ומאוד מאוד מומלצת. אפילו עם הסגנון ציור הלא-שגרתי שלה.

Saki (2009)

וכאילו לתת קונטרא לאקאגי, סאקי היא סדרה מאוד קלילה, על מועדון מאג'ונג בבית ספר תיכון, אשר בכיכובו נמצאת סאקי (מפתיע?), ילדה בעלת כשרון מטורף למאג'ונג, אשר לא רוצה לשחק.

בניגוד לאקאגי, אשר מראה את הצד האפל של עלם המאג'ונג, ויש שם הרבה רמאויות ותכסיסים, בסאקי משחקים נקי, ובאמת אפשר לראות את רזי המשחק (כמובן שעדיין קורים דברים לא נורמליים, אבל זה בזכות המזל של הבחורות בלבד).

הסדרה מאוד ממוקדת-דמויות, וזה כיף, כי כל אחת בעלת אופי משלה, וסגנון משחק משלה, וזה משהו שמאוד מעניין לראות.

גם על סאקי אני ממליץ מאוד, רק שימו לב שיש הרבה רמיזות ל-Yuri. (לא הבחור הרוסי מהקניון)

Legendary Gambler Tetsuya (2000)

ולסיום, חזרנו ליפן של אחרי מלחמת העולם השנייה - בסדרה הזו, אשר עוקבים בה אחרי טצויה (בכל סדרת מאג'ונג השם של הדמות הראשית תופיע בכותרת?), מאוד ניתן להרגיש את הקושי שהיה ביפן לאחר מלחמה"ע ה-II, וזה משהו מאוד יפה שלא ראיתי באף סדרה אחרת. אווירה של קושי ודיכאון.

מאוד מעניין לראות איך טצויה, ושאר הדמויות, מנסים לצאת מהקשיים ובעזרת קצת כסף קל (שמסתבר, לא קל בכלל) לחיות ברמת חיים יותר טובה.

גם כאן הרמאויות במאג'ונג מככבות, אבל בניגוד לאקאגי, טצויה ההרבה יותר אנושי, ורוב הסדרה רואים את הסדרה מהעיניים שלו, ואיך הוא מנסה לחשוב על השטיק הבא שבעזרתו הוא ינצח.

וכמובן שגם על טצויה אני ממליץ. סדרה בעלת Vibe שונה ממה שמקבלים מרוב הסדרות (בייחוד החדשות יותר), ומאוד מעניין לראות את זה.

וזהו!

אז מה יש לנו? 3 סדרות טובות שאתם צריכים ללכת לראות, משחק הימורים שאתם צריכים ללמוד, והרבה נקודות שאתם הולכים להפסיד לי כשנשחק.

אני בינתיים אלך לי לקרוא את המנגה Ten - The nice guy on the path of Tenhou, מנגה מהיוצר של Akagi, אשר עוקבת אחרי בחור שלומד לשחק מאג'ונג מאקאגי הזקן.

תיהנו לכם, ותזכרו - מהמר טוב לעולם לא חושב שהוא הולך להפסיד, והוא יעשה הכל כדי לשמור על הכסף שלו, אצלו.

59th All Japan Kendo Championship

אז ב-3 בנובמבר בשעה 16:45 (שעון ישראל) יתחיל הטקס של אליפות יפן בקנדו לשנת 2011.
והשנה, בפעם הראשונה אי פעם, האליפות גם תשודר ב-Live Stream לאינטרנטים שלכם.

בעמוד היוטיוב של הסרטון לעיל יש את הקישורים לשני הערוצים אשר ישדרו.
ואני? אני הולך לצפות באליפות דבוק למסך, ואעודד כמובן את הפייבוריט שלי - שודאי קנג'י.

הפוסטר האגדי

בהצלחה לכל המשתתפים, ובהנאה לכל הצופים!

בTwin Peaks הינשופים אינם מה שהם נראים.

שוטר הבוכה כל פעם שהוא רואה גופה, אנשים שנובחים בפתאומיות, פסיכיאטר שיותר פסיכי מהמטופלים שלו, אישה המסתובבת עם בול עץ ומדברת איתו, גמד וענק, אב באבל הפורץ בבכי ומבקש שירקדו איתו כל פעם שהוא שומע שיר מסוים, מסרים מהחלל החיצון, ואישה סתומת עין עם כח יוצא דופן. כל אלה הם רק חלק מכל הדברים המוזרים שקורים בעיירת חוטבי העצים טווין פיקס הנמצאת במדינת וושינגטון בארה"ב קרוב לגבול הקנדי. אי שם בתחילת העשור האחרון של המילניום הקודם סדרה זו הצליחה לאחוז בצופיה ולשלוח אותם לעולם אחר לגמרי. ספק דרמת פשע, ספק אופרת סבון, ספק סאטירה, ספק סדרה סוריאליסטית וספק סידרת אימה. אבל כל הספקות האלו יצרו משהו שיזכר לימים רבים.

בבוקר ה24 לפבואר טווין פיקס קמה למציאות אכזרית שבה לורה פאלמר, נערה צעירה ופופולרית, נרצחה בדם קר. לעיירה מגיע סוכן הFBI דייל קופר (המשוחק על ידי קייל מקלכלן הידוע בתפקידו הקודם כפול אטריידיס בגרסה הקולנועית הראשונה של דיון, מאוחר יותר שיחק בעקרות בית נואשות, ואולי כמה יזהו אותו בתור הקפטן מאיך פגשתי את אמא) לחקור את הפרשה. הוא מייד מפתח ידידות אמיצה עם השריף המקומי הארי ס. טרומן (מייקל אונטקין) וביחד הם יוצאים לגלות את האמת. אך לגלות את האמת היא לא משימה קלה בטווין פיקס, כי למרות שלמראית עין זו עיירה שקטה ונעימה, אך כל תושב ותושב מחזיק סוד. סוד שרק מעטים אחרים אם בכלל מכירים. מבלי להיות מודעים לסודות של האחרים, סודות אלה שזורים אחד בשני ויוצרים רשת אפלה ומסתורית סביב העיירה גורמת לכך שמציאת רוצח הנערה תהפוך למשימה לא פשוטה בכלל. למזלו של קופר, הוא דוגל בשיטות לא קונבנציונליות במיוחד ובאופן מפליא הן עוזרות לו צעד אחרי צעד לגלות את האמת מסביב לעיירה, ובדרך מתאהב בה.

הינשופים בטווין פיקס. הם לא מה שהם נראים, בעיקר אם הם עפים רחוק.

למרות זמן השידור המועט שלה (שני עונות עם 29 פרקים סך הכל), היא הצליחה להותר רושם רב אצל הצופים שלה. הרייטינג שהיא השיגה היה מהגבוהים שהטלווזיה ידעה עד אז, ורק לאחר אירוע מסוים בעונה השניה (ספוילר: גילו מי הרוצח סוף סוף, אבל המיסתורין סביב העיירה נשאר) הרייטינג ירד וגם רק לאחר מאמצים של המעריצים שידרו את הפרקים האחרונה לעונה השניה. אך כדרכה של הטלווזיה האמריקאית הסדרה סיימה עם קליפהנגרים שנותרו ללא מענה. לי החוויה של הצפיה בתוכנית זו הייתה מהנה במיוחד. רגעים הזויים בהחלט (דיוויד דוכובני מתיקים באפלה וקליפורניקיישן בתפקיד סוכן בסוכנות למלחמה בסמים שהוא גם טרנסוויסט) דיאלוגים טובים וסצנות סיפורי האהבה המגוחכות שבאו לצחוק על סגנון הסדרות של התקופה שמרו על פן קליל בסדרה, וסצנות אפלות יותר המראות את הצד המכוער של הגזע האנושי באו בניגוד מעניין לחלקים ה"קלים" יותר. אך לצערי הסדרה הסתיימה עם טעם מוגזם של עוד, והסרט Twin Peaks: Fire Walks With Me שהוא בעצם פרולוג ומספר על השבוע האחרון בחייה של לורה היה פלופ רציני בקופות ולא נתן מענה רציני לסוף הפתוח של הסדרה.
מומלץ לכל מי שאוהב מתח, ומוכן לחוויה סוריאליסטית שלא מהעולם הזה.

מאמיקו פאקינג נוטו

עם מבחר עצום של סדרות וזמן מאוד מצומצם כמו שלי, צריך שיהיה לך מנגנוני סינון רציניים בשביל לדעת אילו סדרות כדאי להתחיל לצפות. לכן אחד הדברים שאני משתמש בהם הוא לבדוק מי האנשים שמדבבים בסדרה. הראשונה ברשימה שאני בודק, עליה אני הולך לכתוב היום, היא האחת והיחידה נוטו מאמיקו. הבחורה שהקול העדין שלה שהפך לסימן ההיכר הכי חשוב שלה, מוערך על ידי רבים, שנוא על ידי המבקרים. אפילו פעם אחת קיבלה תפקיד שלדמות שהיא שיחקה היה קול שיכול להרוג אנשים (כנראה גרם לאנשים לקבל התקף לב מיותר מדי HHHNNNGGG)

...HHNNGGG! so...damn...cute

נולדה ב6.2.1980, בת לבעלי חנות ספרים (שנסגרה כבר). התפרסמה תחילה בתפקידים קטנים אך בולטים בשנים 00-03 במגוון סדרות בינהם Inuyasha, Boogiepop Phantom, Fullmetal Panic! וX (שם אולי לדמות שלה היה תפקיד חשוב, אבל יחסית מעט זמן מסך) אך פרצה ממש לראשונה בשנת 2004 עם תפקידים ראשיים בElfen Lied, שם דמותה המוגדרת כמרכזית די נדחפה לשולי המסך בגלל שאר הדמויות, וMonster (שם שמתי לב אליה לראשונה) בתפקיד נינה פורטנר(Nina Fortner), נערה עם עבר לא ידוע שמתחיל לרדוף אותה בשנתה ה20. אך הפריצה הגדולה שלה שדחף אותה למרכז התודעה הציבורית היה תפקידה כאנה קופולה (Ana Coppola) בIchigo Mashimaro.

אפשר לראות עם כל תפקידיה שנדבק לה סטיגמה של דמויות צעירות, עדינות ולרוב עם משקפיים (חוץ מAa! Megami-sama!שם לקחה את התפקיד המפתיע כביטץ' של הסדרה) אבל לאחרונה רואים שהיא מנסה לשבור את הנישה שלה ולהרחיב את מעגל הדמויות שלה. למשל בWitchblade שהיא דיבבה את אמאהה מאסאנה (Amaha Masane) והאולטר איגו הנוטף אקסטזי שלה, האחות עם ה"נסיון" בB Gata H Kei, והמלצרית הבוטה ואג'ימה טומואה (Wajima Tomoe) מHana-Saku Iroha. על התפקיד שלה בקויין בלייד אין צורך לדבר כי אין אחת שלא השתתפה בסדרה הזו מבלי לשבור את התמימות סביב קולה. סך הכל אני שמח שהיא לא נשארת בנישה הקבועה שלה (כמו איזה מישהי ש תמיד עושה תפקיד לולי טסונדרה עם DFC שאני מעדיף לא לדבר עליה). על אחת שממש הדהימה אותי עם מגוון קולותיה וסגנונותיה אדבר עוד בעתיד.

עוד כמה פרטי טריוויה טריוויאלים:

• בשנת 2005 אובחנה עם בעיה בלב ואושפזה למשך 6 שבועות. היא כתבה ופרסמה שיר בנושא.
• הקול שלה ידוע בתור אחד הקשים לחקות אותו.
• חברה לילדות שאיתו היא בקשר טוב עד היום הוא Yasutaka Nakata, מפיק וDJ ידוע ומפורסם ביפן. הם חולקים גם את אותו תאריך יום הולדת ושנת לידה.
• היא חברה בהרכב המוסיקלי MORE PEACH SUMMER SNOW אותו הקימה עם חברותיה לסדרה .Keroro Gunsou השם נובע ממשחק מילים עם הדמויות שהם מגלמות בסדרה.

"אולי תנסה למות פעם אחת?" אם את מבקשת ממני עם קול כזה אז בשמחה.

בסופו של יום, מאמיקו נוטו עושה את תפקידה בצורה מעולה ואין ביכולתי לעלות כעת תפקיד שלה שלא אהבתי. לפעמים בחירת הסדרות שהיא משתתפת בהם מעלה תהיה ומזכירה קצת את בחירת התפקידים של ניקולס קייג' (סמאש היטס למשל..), אך זה לא מונע ממני לעקוב אחריה בכל זאת. מדובבת שביססה לעצמה סגנון שהיא טובה בו, ועדיין מנסה לפרוץ לסגנונות חדשים. קול יחודי ונעים לשמיעה, ויכולות משחק טובות. אני בנתיים אמשיך לעקוב אחריה ואחפש אותה בכל הסדרות החדשות, וממליץ גם לכם.

אז והיום

אז בטבעת בלוגי האנימה הישראלית יש סוף סוף נושא שגורם לי לרצות לכתוב.
קהילת האנימה הישראלית - אז והיום.
בניגוד לחברי היקרים שבחרו להתייחס לתחביב עצמו (כנסים, פיצ'פקס, נגישות) - אני רוצה לדבר על משהו שלדעתי הוא קצת יותר משמעותי - המדיה שהקהילה צורכת.

מישהו זוכר אותי בכלל?

רקע מזורז - אני צופה אדוק של אנימה עוד מלפני שהייתה קהילה ישראלית, בשנת 2000 פחות או יותר ראיתי את הסדרה הראשונה שהבנתי שהיא אנימה ומשם החלטתי להמשיך לחקור את המדיום. נמשיך.

בקהילה הראשונה שהתפתחה בארץ, רוב ההמלצות והסדרות אשר היו בשיח הקהילתי, היו סדרות שנגמרו מזמן. לשם הדגמה - הסדרה של Trigun הסתיימה ב-1998, ה-OVA האחרון של Rurouni Kenshin יצא ב-2001, והסרט של Cowboy Bebop הוקרן גם הוא ב-2001. אלה היו שלושת הסדרות הגדולות בשלהי 2002 כבר.

השיח על סדרות "עכשיות" ומעקב אחרי כל פרק שיוצא התחיל באופן יותר אינטנסיבי בתחילת שנת 2003, כאשר ה-BitTorrent התחיל לקחת נתח משמעותי מקהילת ההורדות חינם ו-KaZzA התחיל לאבד מהקהל יעד שלו.
אבל גם אז, השיח על סדרות ישנות לא פסק. אך לאט לאט, הוא איבד מהתנופה, כיום הגענו למצב שכל סדרה שיוצאת ביפן מקבלת תירגום יום למחרת וכבר נמצאת ב-Tokyo Toshokan, או מקום אחר. מי היה חולם על מצב כזה ב-2001?
הקצב המסחרר היום של הסדרות שיוצאות מותירות אותנו במרדף אחריהן, ובן אדם עם עבודה או התחייבויות כלשהן, לא יכול לדמיין אפילו לעקוב אחרי כל הסדרות שיוצאות (מצב שלפני 10 שנים היה הרבה יותר פשוט, לטעמי).

מי היה מדמיין טבלאות כאלה פעם?

אז מה יש לנו היום? היום אני לא מכיר אנשים רבים שבאמת צופים בסדרות ישנות. וחבל. אמנם יש כל מיני נפילות פה ושם, אבל כמו Musashi no Ken שהמלצתי עליה בהודעה הקודמת, יש אוצרות רבים מאוד!

האם הסדרות החדשות טובות יותר מהישנות? אני יכול לומר בוודאות שלא. הדבר היחיד שהשתפר זה ההפקה, ולפעמים דווקא נחמד לראות סדרה שצוירה ביד ולא הכל רונדר במחשב.
האם הסדרות החדשות יותר נגישות מהישנות? גם לא. עובדה שאני מוצא על בסיס קבוע סדרות שיצאו לפני 30 שנה. וגם רוב הפעמים התרגום שלהם ברמה טובה מאוד.

אז למה אנשים לא רואים סדרות ישנות באותה תדירות כמו שרואים סדרות חדשות? קשה לומר.
אני הצבתי לעצמי מטרה תמיד להיות במעקב אחרי סדרה שלא מהעונה. לא חובה שתהיה מ-1980. יש מספיק יהלומים גם משנת 2000 וסביבתה אשר היום לא קיים עליה שיח ולא בטוח שראיתי.

איך יהיה שיח על סדרות ישנות? הן נגמרו הרי! ובכן, תמיד אפשר למצוא על מה לשוחח. עובדה שעד היום אנשים מדברים על שר הטבעות, והם פורסמו לפני כ-60 שנה.

בברכת "ישן בפני חדש תוציא",
המשך שבוע טוב לכולם.

(Musashi no Ken (1985-1986

אז לאחרונה סיימתי את האנימה עתיקת היומין Musashi no Ken, והיות והסדרה הסתיימה לפני שרובנו נולדנו, החלטתי לספר ולהמליץ עליה!

הסדרה עוקבת אחרי ילד בשם מוסאשי, אשר נולד בשעה 6 ב-4.3, ומכאן בא השם שלו (מוסאשי, בכתיבה שלו במקרה הזה, מתורגם ל-6-4-3). מוסאשי נולד לאבא אלוף קנדו, ולאמא אלופת קנדו.

ולכן הוא גם מתעניין בקנדו מאוד, כמה נחמד! הסדרה עוקבת אחרי התפתחותו של מוסאשי מהרגע שבו הוא נולד עד לגיל 18 ורואים את ההתפתחות שלו כלוחם קנדו וכבן אדם בכלל.

העלילה לא כזו מורכבת, ומלבד מקרה אחד שלדעתי הוא הספוילר הגדול ביותר בסדרה ולכן אחסוך מכם אותו, לא צריך לחשוב יותר מדי. מה שכן - הדמויות בסדרה הזאת פשוט נהדרות! מלבד מוסאשי יש עוד כ-8 אנשים שלומדים קנדו אשר מוסאשי פוגש במהלך הסדרה שרק על כל אחד מהם בנפרד היה אפשר לעשות עוד סדרות ספינאוף.

הפיתוח דמויות ממש מעמיק ומעניין, ובהחלט נקשרתי אל הדמויות מאוד.

למרות שרוצה לזוז, הרגל היא באיבוד שליטה?

בגלל שהסדרה ישנה מאוד, דיי קשה להשיג אותה במערב בכללי, והקבוצה היחידה שתירגמה אותה לא עשתה עבודה טובה בכלל, ורוב הפרקים צריך להסתמך על להבין את המשפטים מההקשר ומהמילים ביפנית שכן מצליחים לקלוט.

אבל ההנאה רצופה למרות הכל.

הקרבות קנדו לא הכי מציאותיים על מנת לשמור על מעט עניין, אבל מספיק קרובים כדי שזה יהיה מאוד מעניין לאוהבי קנדו.

אבל גם אם קנדו זה פחות התחום עניין שלכם - ההתפתחות של הדמויות וסיפור חייהן מרתק!

סדרה מומלצת מאוד, ולמרות התרגום הצולע, ההרגשה היא שהיא לא הזדקנה רע.

SEE YA, SEIYUU!

יש הרבה תפקידים בעשיית סדרת אנימה, מוצלחת או לא. יש את התסריטאי, האנימאטור, מעצב הדמויות, במאים ומפיקים. אבל יש תפקיד חשוב לא פחות, האנשים שמכניסים את הנשימה האחרונה לגוף הדמות בשביל להפיח בה רוח חיים. הסייו. שחקני הקול. המדובבים (או "מדבבים" כפי שתיקן חברי השחקן.) אנשים אלה משקיעים לא מעט בשביל להפוך את האשליה לפניך לדבר אמיתי לכל דבר. איתה הדמות מתקשרת עם הסובבת אותה, מביעה רגשות, וגורמת להזדהות. ספק אם יש סדרות טובות שאין בהם את אותם אנשים שעושים ביצוע איכותי.

אם הם יכולים, אז גם אני!

לכן החלטתי להכין סדרת כתבות בנושא, ואתחיל עם אחת האהובות עלי: איה היראנו (EEEEHHH?!)


נולדה ב08.10.88 (למעשה הסייו הראשונה שאליה התחלתי לשים לב וצעירה ממני) ובילתה את רוב ילדותה בארה"ב. ב1998 הצטרפה למחלקת הילדים של קבוצת "ספייס קראפט"(קשור לסטארקראפט?), שדרכה החלה להופיע בפרסומות ובמהרה עשתה את תפקידה הראשון כסייו כדמות צדדית בסדרת ההארם הפנטזיונית, Angel Tails, ואפילו ב02-03 הייתה בלהקת קצרת חיים בשם "SpringS". בתחילת דרכה היא התמחתה בעיקר בדמויות צעירות אך בוגרות, ובשנת 2006 עם סיומה את התיכון, הודיעה לעולם על קיומה בקול גדול עם הופעתה כסוזומיה הארוהי, הבחורה והמלנכוליה, ההעלמות, האנחה והשעמום. (לא לשכוח מקרה של טרוליות של סטודיו הסדרה קיו-אני בחידוש של 2009).

איה היראנו כלומייארה. צעירה אך בוגרת.

תהילת העולם (או לפחות יפן ועוד כמה אוטאקואים בעולם) לא איחרה לבוא. היא קבלה באותה שנה את פרס "החדשה בעסק הכי טובה", והשתתפותה כליילה בנאנא ומיסה בדת' נוט הפופולריות רק הגבירו את הערצה כלפיה. גם בקריירת השירה עשתה חייל: הסינגלים של Bōken Desho Desho? וHare Hare Yukai מהארוהי גם זיכו אותה בפרסים, האלבום שהוציעה Riot Girl הגיע למקום גבוה במצעדי הפזמונים, בינהם הסינגלים LOVE★GUN וNeophilia. גם תוכנית טלווזיה משל עצמה היא קיבלה.

אך מכאן נראה שהדרך רק הדרדרה. על כל טעות שנעשתה רבבות של אנשים קמו להוקיעה. הידוע מבינהם היה מקרה צילום בגדי ים מביך, שלבשה את חזיית הביקיני "הפוך" (איפה היו שאר אנשי ההפקה אני שואל). ומכאן הרשימה עוד ממשיכה. בנוסף נדמה שהיראנו עושה את עבודת רועציה קלה יותר. התבאותיה של חייה האישים והמיניים הרסו לרבים מהמעריצים היפנים שמאמנים שהכוכבים צריכים להיות טהורים ונקיים. מה שלא מפריע להם לחדור לכל חריץ (כולל פרשת סקס). היה נסיון קטן ותמוה מצד היראנו שאמרה שיש לה סרטן במוח מאז היא הייתה בת 15, אבל היא לא רוצה לטפל בו כי הניתוח אמור לשנות לה את הקול.
שמועות אומרות שבעצם חברת ההפקה שבא היא מועסקת כרגע גורמות לה לעשות את מעשים אלה, שהם אלה ששולטים בחשבון הטוויטר שלה והבלוג, ואחראים לכל הופעותיה ההזויות. בנתיים היא הפסיקה להופיע בתפקידים חדשים, ויש שמבקשים לפטרה מתפקידים קיימים, כהארוהי או בפרולוג המצופה של באקמונוגאטארי בתפקידה הערפדית שינובו אושינו. אפילו הודיעה במאי האחרון היא מפסיקה לבנתיים את קריירת השירה שלה.

לסיכום: לדעתי היראנו עושה את תפקידה טוב, חבל שהיא נכנסה לכל התסבוכות האלו עם המעריצים וחברות ההפקה. אך חברינו ביפן צריכים ללמוד שגם הסייו אותם הם מעריצים הם אנושיים ובעלי מחשבות שלא תמיד מקובלות עליהם. בתקוה גם היראנו צריכה ללמוד שלא כל מחשבה היא צריכה לצייץ, סך הכל היא בן אדם מעניין וחבל שזה מה שקורה לה.
כרגע עוד יש לה דריסת רגל בסדרת השונן Fairy Tail וסדרות מהסוג הזה לא נגמרות מהר(להזכיר, חברו של יוצר הסדרה מוציא מנגה שממשיכה כבר 15 שנים וסדרת אנימה שמוציאה פרקים מאז 1999), אז נמשיך לשמוע אותה בזמן הקרוב לפחות.