אני כותב את הפוסט הזה כתגובה ל"כסאח" שהלך בין קבוצת Hotaru-Team ובין אמא"י (המרכאות זה כי לא באמת היה כסאח, אלא פשוט הכרזות משתי הכיוונים שבתור עומד מהצד התפרשו כחוסר הסכמה מוחלט מתחת לפני השטח)
סיכום בקצרה ממש של הסיפור: אמא"י עושים כל שנה מאז שהוקמו 2 כנסים גדולים בשנה: כנס קיץ וכנס פורים. הוטארו תיכננו לעשות כנס בקיץ השנה, אבל בגלל שהיה שיח בקהילה שיהיה בעייתי להגיע לשני כנסים בטווח זמן קצר, הוטארו החליטו לעשות Shotgun על פורים הקרוב ולהגיד שהם עושים בו כנס והנורמה זה "מי שמכריז על כנס קודם, יקיים אותו", כתגובה אמא"י אמרו "הארוקון יתקיים השנה כמתוכנן". יאללה בלאגן.
בעברי הרחוק בתור מתכנת צעיר מאוד, קהילת אבטחת המידע שהסתובבתי בה (שהייתה בערך מעל 9000 רמות מעל הראש שלי ולא הבנתי 99.9% ממה שהלך שם) הטביעה בי מעין מנטרה כזו שאם משהו הוא קוד פתוח, הוא טוב יותר.
מה הקשר בין המנטרה הזו לבין קהילת האנימה הישראלית? אין קשר. אבל אם תחשבו על זה קצת - מה בעצם ההבדל בין קוד פתוח לקוד סגור? קוד פתוח כל אחד, בין אם הוא התחיל לתכנת כשמחשב היה חדר ובין אם הוא פתח מחשב בפעם הראשונה בחיים שלו היום, יכול להסתכל, לנסות להבין, ואפילו לשנות, להוסיף, ולשפר. קוד סגור הוא פונקציה שקבוצה מוגדרת של אנשים (לדוגמא, עובדי חברת Apple) יכולים לראות, לשנות, להוסיף, ולשפר, לפי הוראת המנהל שלהם (שמקבל את ההוראות שלו מהמנהל שלו, שמקבל מהמנהל שלו, שבסופו של דבר, מקבל מהמנכ"ל או מאוחזי המניות את הקו הכללי שאליו התוכנה צריכה ללכת).
מה זה אומר בעצם? כאשר קוד הוא סגור, בסופו של דבר יש איש אחד או מספר מצומצם של אנשים שקובעים את הקו אליו התוכנה הולכת. בקוד פתוח, הקוד יכול ללכת למספר מקומות, ואפילו במקביל (לדוגמא, יש כמה עשרות הוצאות שונות של לינוקס, מכיוון שכל אחד הלך לכיוון אחר, אחד יותר מתאים לשרתי אחסון, אחד יותר מתאים לתכנות, אחר יותר User Friendly למשתמשים חדשים, וכו'...) - בסופו של דבר, אם בגירסא אחת יש משהו שמעניין את מה שהולך בגירסא האחרת - הם פשוט לוקחים את זה. וזה לגיטימי!
טאקס, מעודד שיעתיקו ממנו
אז למה לעזאזל אני מחרטט אתכם על Apple ולינוקס כשאני בעצם רוצה לדבר על קהילת האנימה? כי אני חושב שקהילת האנימה בישראל צריכה להפסיק לנסות להיות כמו Apple או כמו Microsoft וצריכה להתחיל להתנהג כמו מפתחי הוצאות לינוקס.
אנחנו לא חברה גדולה שצריכה להתנהג כבועה סגורה אשר מנחיתה החלטות על הצרכנים מלמעלה.
אנחנו חבורה (דיי גדולה, אבל חבורה) של ילדים (כן, ילדים, גם בני ה-30, 40, 50 וצפונה מביננו - ילדים!) שרוצים למצוא חבר לדבר איתו על הסדרות המצוירות שלנו ועל הקומיקס המעניין שקראנו.
תיכף תבינו מה הקשר שלה
במקום לחשוב ש...(סליחה על הביטוי)...השמש זורחת להם מהתחת חברי אמא"י וקבוצת הוטארו צריכים להיזכר למה הם עושים את מה שהם עושים, והזקנים שבינהם צריכים להיזכר מה היה כאן בארץ לפני 10 שנים, שלקנות פוסטר ב-50 שקל בדוכן של גיא שהיה נפתח פעם בכמה שבועות ביום שישי בקניון ערים בכפר סבא ואולי לפגוש עוד מישהו שראה את הפרק האחרון של Chobits היה השיא של כל חבר בקהילה מעבר לדיבור באינטרנט.
אמא"י צריכים לעודד שיעתיקו מהם. הוטארו רוצים לעשות כנס? תנו להם! תעניקו להם את כל התמיכה שבעולם! למדו אותם מטעויות העבר! העניקו להם גישה לכוח האדם שבידיכם כדי שיהיה להם מספיק מתנדבים! עזרו להם כלכלית! ועוד ועוד ועוד, כדי שילדים עלומי שם בתחפושת של Gintoki יוכלו ליהנות מהכנס כמה שיותר.
עזבו את היריבות, כשאתם לא נמצאים במודל שהוא כלכלי (א-לא גוגל נגד אפל) לא ייצא לכם מזה שום דבר טוב. עודדו שיעתיקו מכם. עזרו למתחרה להיות טוב יותר, והעניקו לצרכן את החוויה הטובה ביותר שהוא יכול לקבל.
בהצלחה.
נ.ב. מקווה שהפוסט הבא שלי לא יהיה קשור לקהילה, פשוט זה הדברים היחידים שגורמים לי להיות מספיק Passionate בשביל לכתוב משהו.
יש עוד 21 יום עד לתאריך הסיום להגשת מועמדות לוועד אמא"י, בינתיים הגישו מועמדות שלושה אנשים. מתוכם אחד הסיר את מועמדותו. לכן נשארנו עם 2 מועמדים (מועמדים מצוינים, אגב!).
למה אף אחד לא מתמודד על התפקיד? אני, אישית, לא יכול להתמודד מסיבות בירוקרטיות נטו, ולכן אנסה את מזלי בפעם הבאה לאחר שאסדר את הבירוקרטיה (אעזור באיזה כנס, או משהו כזה). אבל באמת, האם לאף אחד כבר לא אכפת מלבסס קהילה בארץ? או שפשוט כל אחד חושב "מישהו אחר כבר יעשה זאת".
בשנתיים-שלוש האחרונות, הרשתות החברתיות השתלטו על הרשת. מעטים האנשים אשר אין להם משתמש ברשת חברתית כזו או אחרת, בין אם לשימוש אישי, פרסומי, וכו'.
ברשת החברתית, הרבה יותר נפוץ להתחבר בזהות האישית שלך, ולא בעזרת כינוי מומצא, כפי שהיה נהוג בעידן הרחוק מאוד הזה של לפני הרשת החברתית. דבר זה הפך את האינטרנט לאישי מאוד, אנשים כבר לא שופכים את לבם על גבי הרשת, ולא חושפים את הרגשות הכמוסים שלהם, כפי שהיה נהוג ברחבי הבלוגיספרה. אנשים כבר לא מדברים על דברים שונים ומשונים, כדי לא להיראות מוזרים בעיניי מלכת הכיתה. והכי חשוב - אנשים כבר לא מתחברים עם זרים ברחבי העולם.
שימוש בכינויים ובסלנג מוזר בשרתי ה-IRC
האינטרנט הפך להיות נחלת הכלל, לטובה ולרעה. אם בעבר יכולת לעשות כל מה שאתה רוצה, היום, כשכל דבר, פחות או יותר, מתממשק ל-Facebook שלך, וכל החברים שלך יראו את זה, אתה יותר נזהר.
אז למה אני אומר בעצם שזה הרג את הרשת? אני יכול לספר, אישית, שאת חבריי הטובים ביותר כיום לא הייתי מכיר בכלל אם האינטרנט לא היה אנונימי בעברו. אנשים מכל רחבי הארץ, החל מיישובים בדרום, דרך מרכז הארץ, ירושלים וכלה בכל מיני יישובים נידחים בצפון.
היום מצבים שכאלה הם פחות נפוצים, מכיוון שאדם שמתחבר לרשת, יתחבר עם חבריו מהכיתה, מחוג הכדורגל, וכדומה.
המחוזות האנונימיים הולכים ונעלמים. אבל איך זה משפיע על האינטרנט? ובכן, אנשים פחות ייחשפו לתחומים חדשים שלא מוכרים להם מהיום-יום, אנשים פחות יכירו חברים חדשים דרך האינטרנט (אם מישהו מאשר אותך ב-Facebook, כנראה שאתם כבר מכירים), ובסופו של דבר, המסגרת שאתה נמצא בה בחיי היום-יום, תישאר אותה מסגרת גם באינטרנט.
אני חושב שאפשר כיום לראות את המצב הזה בקהילת האנימה בישראל. אין יותר אתרים ופורומים גדולים כפי שהיו בשנים עברו. אנשים נחשפים לתחום בזכות חברים שלהם, ותו לא. לכן זה גורם לדעיכה בגדילת הקהילה. בשילוב עם החשיפה לתחום שקרתה לפני כ-4-5 שנים בערוצי הילדים, אנשים כבר לא "מוצאים במקרה" איזה אתר על "סדרות יפנית של אנשים עם עיניים גדולות" ומתחילים להגיב שם. הרשת החברתית הורגת את הקהילה שלנו. וזה קורה גם במקומות אחרים.
האם זה כ"כ טוב להיות במקום האמיתי?
מה אפשר לעשות? אין לי רעיון פרקטי כ"כ. הדבר היחיד שאני יודע, זה שאם לא נמצא דרך לשלב קצת אנונימיות חזרה אל תוך האינטרנט, לא רק שיפסיקו להגיע אנשים חדשים אל תוך הקהילה, גם האנשים הקיימים יתחלקו לפלגים של חברים והקהילה תתמוסס.
העיקר שיש מנגה בספרייה בבאר שבע.
סתם, סתם, זו הייתה בדיחה, אמא"י.
לבקשת הקהל, פירסום נוסף של סרטוני קנדו, בעמוד החדש שלי ב-YouTube (תסתכלו גם ב-Favorites שלי שם, יש שם דברים מאוד יפים): http://www.youtube.com/user/IdoKendo
משהו קצר לפני שמגיעים לנושא: אני מתנצל שנטשתי - אני כנראה לא אוכל לעמוד ברצון שלי לעדכן באופן יותר סדיר. אני מקווה שמי שקורא פה ימשיך לקרוא גם אם העדכונים יהיו בתדירות יותר נמוכה.
ונגיע לנושא: מספר דברים בזמן האחרון גרמו לי לחשוב לעומק על ארגון המנגה והאנימה הישראלי ועל צורת ההתנהלות שלו. יש להדגיש בראש ובראשונה שאני נמצא בתחום ובקהילה הרבה לפני שבכלל היה דיבור על גוף כזה, צפיתי בהקמתו, ואני עוקב אחריו ביום-יום - אך אף פעם לא באמת ניסיתי לתת יד ולעזור, למה? כרגע אני לא רואה סיבה משמעותית מלבד "לא התחשק לי" - אבל אולי בסיום הכתבה, אני אצליח להבין יחד איתכם, למה אמא"י לא הצליחו לרתום אותי ועוד טובים אחרים לעזרתם.
פיסת היסטוריה - או שמא? עברו בסה"כ 4 שנים
אני זוכר את הדיבור על הקמת ארגון מנגה ואנימה בישראל בערך מ-2004 (יכול להיות שאני טועה בשנה, אבל פחות או יותר 3 שנים לפני ההקמה האמיתי כבר דיברו על הנושא), במשך הפרק-זמן-לא מוגדר הזה ישבו מקימי הארגון והעלו על הכתב את המטרות הבאות:
1. לכנס את הקהילה המתפתחת של חובבי המנגה והאנימה תחת מנגנון שישרת אינטרסים רחבים של הקהילה ויגבש את החברים בה.
2. להטמיע את האנימה בצורה ברורה ורצינית יותר בארץ.
3. לשמש כגוף ההסברתי וככלי נגיש לכל ארגון, גוף או קהל.
4. להגדיל את מקומן של המנגה והאנימה בכנסי מדע בדיוני ופנטסיה בארץ.
5. לארגן כנסים שיוקדשו בעיקר למנגה ולאנימה, בשיתוף עם ארגון קיים.
6. ארגון כנסים הנוגעים בתרבות יפן ככלל, עם דגש על הטמעתה במנגה ובאנימה.
היום, 4 (מספר טוב) שנים לאחר מכן, ניתן לבחון את הצלחת הארגון לפי הסטנדרטים שהוא קבע בהקמתו. דבר קטן לפני: ברור לי שהשתנו מספר ניואנסים במטרות הארגון עם השנים, אבל בחיי שחיפשתי באתר אמא"י במשך זמן מעבר לסביר שבו אמורים לחפש באתר את המטרות ולא מצאתי, אז או שהם החליטו שזה לא יוצג באתר לציבור הרחב, או שהם החביאו את זה ממש טוב.
נעבור נקודה-נקודה (האם הן נקבעו עפ"י סדר חשיבות? נצא מנקודת הנחה שלא, כדי להקל על אמא"י בשיפוט):
1. מנקודת המבט שלי, לא ראיתי שינוי במבנה הקהילה ב-4 שנים האחרונות. פורומים נפתחו, פורומים נסגרו, קהילות מצאו מקומות חדשים להסתובב בהם, ובסופו של יום - לא רק שלא נראה שהמטרה הושגה, אלא לא נראה שנעשה משהו על מנת להגיע אליה. 0/4 במד העשייה
2. עד הוועד הנוכחי, לא נראה שנעשה משהו על מנת להגשים מטרה זו, כיום הוועד הנוכחי עובד על הטמעת ספרי מנגה בספריות, על מנת להגדיל את קהל היעד של מנגות. ארחיב על זה עוד בהמשך. 1/4 במד עשייה
3. מנקודת המבט שלי, לא ראיתי שום דבר שנעשה, אך יכול להיות שהדבר נשגב ממני, אני נמנע מלהגיב לזה.
4. תמיד היה מעט אנימה ומנגה בכנסים, מהתוכניות האחרונות שבדקתי לעומת תוכניות ישנות, הגדילה לא משמעותית, אך קיימת. 2/4 במד עשייה
5. עיקר העשייה של הארגון עד היום. 4/4 במד העשייה
6. לא זכור לי שהיו, אבל אני אפרגן על הכנסי theme שלהם ועל אירועים כמו פריחת הסאקורה שאמנם לא אמא"י ארגנו, אבל לקחו חלק בפרסום הנושא 1/4 במד העשייה
ציון משוקלל: 1.6 מתוך 4
לא עמדו
אז אמא"י לא ממש עמדו במטרותיהם. ההצעה הראשונה שלי לאמא"י? (וועד אמא"י - לפתוח מחברות, להוציא עטים) לנסח רשימת יעדים ריאליסטית אשר ניתן להגשים אותה בפרק זמן סביר. לאחר מכן לחלק את היעדים הגדולים למשימות קטנות, לתעדף אותם (בצורה של תאריכי יעד ונתינת "אבא ואמא" לכל משימה. כמובן שבנושא האבנים הגדולות לטעמי צריכה להיות שקיפות מלאה לקהילה, למשימות הקטנות אולי אפשר להגביר לחברי האגודה. אבל זה כבר פחות רלוונטי.
שימו לב שכאשר ניסיתי למדוד את העמידה במטרות של אמא"י - היה לי קשה, מכיוון שאלה לא דברים מדידים. האם חברי הוועד מודדים את עצמם? אני בספק. בתור אחד שעשה לא מעט אפיוני פרוייקטים, בניית תוכניות עבודה וכו', מדידה עצמית זו הדרך לא הטובה ביותר, אלא היחידה, לנהל גוף אשר אמור לקדם נושאים לא פשוטים.
אוקיי, אחרי שנגעתי בנושא תוכנית העבודה, אני רוצה לומר מילה או שתיים (או יותר סביר - שתי פסקאות) על נושא ה-Public Relations (להלן: PR) של האגודה. כיום, ה-PR של האגודה לוקה מאוד. קיים בעל תפקיד אשר נקרא "דובר אמא"י" - לדעתי כיום מכהן בתפקיד זה אדם בעל כריזמה ויכולת התנסחות לא רעים בכלל, אך הבעיה היא, מכיוון שחברי הוועד הם אנשים מהקהילה, הם גם משוחחים ואומרים דברים, לפעמים לא בכוונה, אשר נוגעים לתפקוד האגודה - ובכך מקלקלים את כל מהות תפקידו של הדובר.
כאשר חברי וועד אומרים שמשהו מתעכב מכיוון ש"יש לנו חיים פרטיים גם" - זה פשוט מגוחך. כאשר ראש הוועד הנוכחי יוצא באמירה כלשהיא, כאשר האגודה לא באמת עומדת מאחורי האמירה הזאת - זה פשוט מבזה.
חברי הוועד צריכים לדעת לשמור על מה שהם אומרים, מכיוון שהם מייצגים את האגודה.
אז איך פותרים כזה דבר? קשה לי לומר, העיצה שלי היא לא מסובכת - אבל ריאלית. הגדרת נוהל ברור עבור חברי הוועד אשר יהיה מוצג לכל חברי האגודה (בין אם מעוניינים להיבחר לוועד או לא) אשר אומר שיש לשמור את כל ענייני האגודה פרטיים מלבד מה שנכתב בפרוטוקולים, ומה שיוצא בהכרזות רשמיות. אולי תאמרו שאין דרך לאכוף את זה, אבל אני לא מסכים. עד כמה שאמא"י הוא גוף התנדבותי ואנשים לא מרוויחים מזה כסף, בסופו של דבר, כל אחד אפשר להחליף, ואם מישהו הלך להיות חבר בוועד, כנראה שהוא מעוניין במשרה הזו - ו"פיטורין" הם כנראה איום הולם. מי יפטר את ראש הוועד אתם שואלים? אף אחד, אבל כאשר הוא אומר משהו, על האגודה לעמוד מאחוריו, גם אם הוא מדבר שטויות. קשה? אולי. אבל אם רוצים שמשהו יצליח, אי אפשר שהכל יהיה ורוד.
סוני מדגימים איך מתקנים PR שלילי בצורה הכי טובה שאפשר
דבר שלישי ואחרון שאני רוצה לגעת בו זה נושא הטווח הרחוק של אמא"י - אני לא מאשים אותם, אולי עד היום זה היה נושא שפחות רצו לגעת בו, מכיוון שבכלל לא ידעו אם יהיה טווח רחוק. אבל כיום אמא"י הוא גוף מבוסס וכל עוד בעליו לא יחליטו לפרקו, הוא ימשיך להתקיים.
כיום אמא"י חושבים לטווח הקרוב:
- הוועד מתחלף אחת לשנה, ככה שעד שאדם נכנס לתפקידו ומתאקלם, הוא כבר נמצא בסטאטוס של סיום תפקיד.
- לא קיימות תוכניות רב"ש (רב-שנתי) תקציביות.
- בכל פרויקט ובכל פרוטוקול מדברים רק על הצעד הקרוב והמדרגה הבאה, ולא על ההמשך.
כיום אמא"י עובדים על פרויקט הספרייה, בו אנשים תרמו כרכי מנגה (כ-220 במספר) אשר יימצאו בספריה מסוימת (לפרטים מדויקים, חפשו באתר אמא"י) - כאשר ניסיתי לברר מה ייקרה בעתיד הלא-כל-כך רחוק של עוד כמה שנים, כאשר לא יישארו לאנשים עוד כרכים לתרום, ומה יהיה על עתיד מדור המנגה בספרייה, אמא"י לא כל כך ידעו לתת תשובה חד משמעית. 220 כרכי מנגה הם בערך בשווי של 7000 ש"ח - וזה כסף שיירד לטמיון אם הפרויקט יינטש בתחלופה הקרובה של הוועד, או בעוד שנתיים וחצי כשכבר לא יהיה כח להתעסק בזה.
אמרתי למספר אנשים - שאמא"י צריכה לעגן בתקציב השנתי שלה סכום כסף מסוים על מנת לעדכן את מלאי הכרכים בספרייה. הרי אם בן אדם קורא 2 כרכים בשבוע (זה מעט מאוד), תוך שנתיים הוא יסיים לקרוא את כל הכרכים בספרייה, וזה לא יהיה רלוונטי עבורו יותר. כרגע נושא העתיד הרחוק של מדור המנגה נמצא בסימן שאלה עד כמה שאני הצלחתי להבין, והדבר היחיד שמקדם את זה בצורה אגריסבית שזה מתקדם בה כעת היא שזה "חלום רטוב" של ראש הוועד מזה שנים רבות. מה יקרה כאשר הוא יתחלף?
בסופו של יום, ראייה לטווח הרחוק היא משהו קריטי עבור כל ארגון שהוא, שכן בהיעדר תפיסה שכזו, אי אפשר לנהל עבודה בצורה טובה, והפרודקטיביות של האנשים יורדת בכמעט 100% (ובגוף קטן והתנדבותי כמו אמא"י, פרודקטיביות היא נושא קריטי).
עצתי? כתיבת תוכנית רב"ש ל-4 שנים הקרובות אשר תיגע בכל הנושאים הגדולים ושינוי תקופת כיהון הוועד לשנתיים (לפחות בשלב הראשון). בצורה הזו לאנשים יהיה יותר זמן בתפקיד לאחר התאקלמות, ומעקב אחרי התוכנית הרב שנתית תייעל את העבודה (בשילוב עם התוכנית עבודה שדיברתי עליה מקודם, בכלל הפרודקטיביות תעלה בעשרות מונים).
אז למה עד כה לא נרתמתי לעזרת אמא"י? כנראה שגוף בעל PR שלילי, אשר אינו יודע מה הוא רוצה להשיג ואיך להשיג זאת, הוא לא מקום אטרקטיבי במיוחד, אבל אולי זה רק אני.
לסיום, חשוב לי לומר לאמא"י - אני אשמח לעזור ולייעץ בכל הנושאים שהעלתי פה, וגם בנושאים אחרים.
אני מקווה שמשהו יחלחל, ואולי נראה בעתיד הקרוב אמא"י פרודקטיבי יותר, אשר יודע מה הוא רוצה, ויודע איך להשיג זאת.
